פסח - ההשפעה של ליל הסדר נשארת בלב הילד

 

ההשפעה של ליל הסדר נשארת בלב הילד

עלינו לדעת[1] נאמנה שבלילה קדוש זה כל שערי השמים נפתחים לפנינו,  ויחד עימם נפתחים לפנינו גם הלבבות של ילדינו היקרים, וכל מה שנצליח להחדיר לתוך ליבם הטהור של הילדים במשך הזמן הקצר של לילה קדוש זה ישאר עימם למשך שנים רבות.

גם אם למראית העין נראה שהדברים לא פעלו על אחד הילדים שום פעולה טובה ואין להם כל השפעה, הדבר אינו כך באמת, וסופם של הדברים שהוא שמע בליל הסדר להתעורר בקרבו ביום מן הימים ולפעול את פעולתם.

בספר שופטים (פרק יח) מסופר על "יהונתן בן גרשום בן מנשה" שהיה הוא ובניו כהנים (כומרים) לעבודה זרה.

לפי דברי חז"ל (בבא בתרא קט:) יהונתן זה הוא בנו של גרשום שהיה בנו של משה רבנו, ומה ששינה הכתוב וקראו: "יהונתן בן גרשום בן מנשה" ולא "בן משה" זהו רק מפני כבודו של משה רבנו, שלא לפרסם שנכדו נעשה כומר לעבודה זרה.

חז"ל הקדושים (שם קי.) מוסיפים שיהונתן הגיע לדיוטא תחתונה זו רק מפני שרצה להרוויח הרבה כסף, ובבית העבודה זרה היו משלמים לו משכורת חודשית גבוהה מאוד.

כששמע על כך דוד המלך צר לו על מצבו הרוחני של נכדו של משה רבנו, והבטיח לו שימנה אותו להיות "שר האוצר" של מלכותו וישלם לו משכורת גבוהה הרבה יותר, ועל ידי זה חילץ אותו מאותו מקום טמא, והוא שב אל ה' בכל ליבו.

אולם מבואר במדרש (ילקוט שמעוני שופטים רמז עג) שלאחר שדוד המלך נפטר ושלמה בנו מלך תחתיו, החליף שלמה המלך את כל השרים והממונים של אביו, וביניהם את יהונתן שר האוצר, והעמיד ממונים אחרים, ומשום כך חזר יהונתן לסורו הראשון ונעשה שוב כומר לעבודה זרה בבית העבודה זרה שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועליו נאמר בספר מלכים: "ונביא אחד זקן יושב בבית אל" (מלכים-א יג, יא), והיינו נביא שקר ועובד עבודה זרה.

אולם באותה תקופה ארע מעשה שזעזע אותו עד עמקי נשמתו, והתעוררו בקרבו הרהורי תשובה אמיתיים שגרמו לו שוב לחזור בתשובה, אך הפעם לא בשביל להרוויח כסף אלא מתוך הכרה ברורה ואמיתית בגדולתו של ה' יתברך, ומכיון שתשובתו באותו היום היתה חזקה ואמיתית ביותר, זכה ושרתה עליו רוח נבואה, ונעשה לנביא אמת, ונאמרו שתי נבואות של ה' מתוך פיו (כמסופר באריכות בספר מלכים א פרק יג).

כתב רבנו מנחם עזריה מפאנו זיע"א ("עשרה מאמרות", מאמר חקור דין ח"א פכ"ג):

"ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלימה שרתה עליו רוח הקודש, והיה נביא אמת לה' להוכיח את חבירו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל, ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון".

מה כל כך הגביר והעצים את הרהורי התשובה שהתעוררו בקרבו של יהונתן, נכדו של משה רבנו, באותו יום, שגרמו לו לשוב בתשובה כל עמוקה ואמיתית באחרית ימיו עד כדי כך שזכה לדרגת נבואה?

התשובה לכך היא: כמו כל יהודי, גם משה רבנו ישב עם כל בני ביתו, ובכללם עם נכדו יהונתן, וערך את ליל הסדר כמצוותו.

משה רבנו האריך והרחיב מאוד בסיפור הנפלאות והאותות והמופתים שעשה הקב"ה למען עם ישראל בהיותם במצרים, ומי כמשה רבנו, שהיה בעל המעשה ועל ידו נעשו כל האותות והמופתים, יודע לספר סיפור זה בצורה נפלאה ומרתקת כל כך. במשך כל אותו הלילה עד אור הבוקר היה הנכד יהונתן מרותק לסיפורי הנפלאות שסיפר סבו הקדוש, משה רבנו, והדברים חדרו עמוק עמוק לתוך ליבו.

אמנם בשנים הבאות יהונתן עזב את דרך ה' ונעשה כומר לעבודה זרה כנ"ל, אולם סיפורי נפלאותיו של ה' שסיפר לו סבא באותו ליל הסדר מעולם לא נתנו לו מנוחה. תמיד הם "הציקו" לו. בכל פעם הם עוררו בקרבו שאלות נוקבות על מצבו הרוחני – מה אני עושה כאן במקום כל כך טמא, הלא נכדו של משה רבנו אנכי?! הלא בן לעם קדוש אנכי?! כיצד אני מסוגל לגרום כזה צער לה' יתברך אחר כל הניסים והנפלאות שעשה בעבורי ובעבור עמי?! – עד שבסופו של דבר הדברים הצליחו לפעול את פעולתם וגרמו לו לשוב בתשובה אמיתית ושלימה, עד שזכה להיעשות נביא כפי שהיה סבו, משה רבנו.

רמז לכך ניתן למצוא בדברי הרמ"ע מפאנו (במאמר מאה קשיטה סימן עו):

"וכבר זכרנו במקום אחר כי נתבשר משה על יהונתן בן גרשום שישלים בכי טוב (שישוב בתשובה שלימה) בפסוק: "ולמען תספר באזני בינך ובן בינך' (שמות י,ב) וכתיב : וידעתם כי אני ה' (שם) – השווהו למשה בידיעה זו (שידעו את ה')... וכבר נתבשר משה אדוננו שלבסוף תשרה שכינה על יהונתן ויהיה נביא אמת, שהרי השווהו למשה זקינו כאמור".

כלומר במה שאמר הקב"ה למשה רבינו "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי", רמז לו בעצם שסיפור זה שהוא יספר לנכדו יהונתן ("בן בינך") בליל הסדר, הוא זה שיחזיר אותו למוטב באחרית ימיו, ויזכה אותו לדעת את ה' כמו משה רבנו סבו (כפי שמסיים הפסוק: "וידעתם כי אני ה'", כלומר, אתה ונכדך תדעו בשווה כי אני ה'), וכמו שאתה זכית להיות נביא כך גם נכדך יזכה באחרית ימיו להיות נביא.

מעניין הדבר שטעמי המקרא של התיבות "הפסח בראשון" שבפסוק: "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחודש בין הערביים במדבר סיני" (במדבר ט, ה) - המדבר על הפסח היחיד שעם ישראל עשו במשך ארבעים שנות היותם במדבר (ראה רש"י במדבר ט, א) - הן "פזר גדול", לרמוז שגם אם חלילה בניו או בנותיו של אדם כלשהו מישראל התפזרו פיזור גדול כל כך והגיעו למקומות רחוקים ונדחים ביותר מבחינה רוחנית, אם זכה אותו אדם לערוך את חג הפסח כהלכתו, ולספר להם את סיפור נפלאותיו של ה' בליל הסדר בזמן שהם היו ילדים, לא יתייאש ממצבם, כיון שבודאי סופם של אותם סיפורים קדושים לעורר בקרבם את הניצוץ הקדוש החבוי בהם ולהשיבם בתשובה שלימה, ממש כפי שארע עם יהונתן נכדו של משה רבנו.

---

[1] הרב יורם אברג'ל זצוק"ל (אמרי נועם מועדים עמ' שעד).