יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

שמיני עצרת – שמחת תורה - הבטחה של ה' בעצמו!

הבטחה של ה' בעצמו!


שמיני עצרת נראה לנו לפעמים חג קצת מוזר ומיותר...

עם התורה שמחנו בשבועות כשקיבלנו אותה, את החותם בשמים סידרנו בלילה של הושענא רבה בסוכה, ורק הרגע סיימנו מליון חגים ושבתות עד שאנחנו כבר לא זוכרים איזה יום היום בשבוע...

אומר התיקונ"ז (כט:): "חג דכל חגין מתחגגין ביה"!

הרמ"ע מפאנו (מאמר חיקור דין ח"ב פכ"ז), שפת אמת (סוכות תרל"ו), קמארנא (היכל הברכה בלק) ועוד: חג הפסח הוא זמן חרותינו, שבועות זמן מתן תורתנו, סוכות זמן שמחתינו.
חרותינו מתן תורתנו שמחתנו – ר"ת שמח"ת!

החת"ס (בדרשות מז:): "היום הזה הוא כמו יום הכיפורים לכן שוים בקרבן מוסף כמותו, ואפילו הכי קדושתו יותר מיום הכיפורים ע"י שמחה חדוותא דמלכא עם ישראל"!!!

מעשה רב (להגר"א הלכות סוכה): "הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד... וכן אמר ע"פ סוד יום קדוש ושמחה מכל ז' ימי החג, הקורבנות נגד ע' אומות וע' שרים, אשר לו כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו".

במה אנו מרגישים עתה בשמיני עצרת, שהוא דוגמת עולם הבא?

נראה לומר, בזה שאין אנו שמחים במצוות המעשיות, אלא שמחה רוחנית בתורה, שהיא שמחה פנימית יותר אשר "בשמחתו לא יתערב זר".

כך יהיה לעתיד לבוא מצוות בטלות, היינו שלא יצטרכו מצוות כדי להרגיש את הקשר בינינו לקב"ה,.

לכן שמיני עצרת שאין בו מצוות הוא דוגמא למעין עולם הבא.

יתרה מזאת, אנו נוהגים ביום זה כמה מנהגים שנראים כאילו סותרים את ההלכה, כגון:

הריקודים והטיפוח שאסורים בשבת וביו"ט - מותרים בשמחת תורה.
הוספת קרואים עד בלי די, וקוראים להם את הפרשה כמה פעמים.
מעלים לתורה קטנים אפי' לכל חמשת הקרואים.

כל זה להראות ריבוי שמחה בתורה. ואפשר שזה בא להראות מציאות של מעין לעתיד לבא שמצוות יהיו בטלות בו בחשיבותן[1].

חת"ס (דרשות דף נד): "בכל חג יש לנו מצוה מסויימת, בשמיני עצרת אין! והיית 'אך' שמח! רק שמחה!!!

ביום הזה אנחנו עולים כ"כ גבוה! למדרגה של לעתיד לבא שזה הכי קרוב שאפשר לקב"ה!

זוה"ק (ח"ג לב.): "תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דָּא שְׁלֵמִין וּמְסַיְּימֵי עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְכָאן דִּלְהוֹן, וְשָׁרָאן בְּדִינָא. וְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דָּא מְסַיְּימֵי דִּינִין דִּלְהוֹן וְשָׁרָאן בְּבִרְכָתָא. דְּהָא לְיוֹמָא אָחֳרָא זְמִינִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּמַלְכָּא, לְנַטְלָא מִינֵיהּ בִּרְכָאן לְכָל שַׁתָּא, וּבְהַהוּא חֶדְוָותָא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּמַלְכָּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. וּמַאן דְּיָתִיב עִם מַלְכָּא, וְנָטַל לֵיהּ בִּלְחוֹדֵיהּ, כָּל מַה דְּבָעֵי שָׁאִיל, וְיָהִיב לֵיהּ".

[תרגום: בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מַשְׁלִימִים וּמְסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהֶם וְשׁוֹרִים בְּדִין, וְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַזֶּה מְסַיְּמִים אֶת הַדִּינִים שֶׁלָּהֶם וְשׁוֹרִים בִּבְרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי לְיוֹם אַחֵר עֲתִידִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַמֶּלֶךְ, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת לְכָל הַשָּׁנָה, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה לֹא נִמְצָאִים עִם הַמֶּלֶךְ, רַק יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ וְנוֹטֵל אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה שׁוֹאֵל, וְנוֹתֵן לוֹ].

הבטחה של הזוה"ק! שהקב"ה נותן לך מה שתרצה!!! כשה' רוצה מי מעכב?!? חוקי הטבע? ס"א? אנשים אחרים?!?

אין מונע ומעכב!!!

הבבא-סאלי ראה פעם את נכדתו עצובה, שאל אותה מה קרה? אמרה לו אני רוצה לקנו לעצמי נעליים חדשות ואין לי כסף...
אמר לה הבב"ס זו בעיה? נתן לה שטר של 50 שקל שתשים בארנק, ואמר לה שכל פעם שהיא צריכה כסף שתוציא מהארנק אבל שלא תספר לאף אחד...
וכך היה, קנתה הילדה שמלות נעליים ודברים אחרים שהיתה צריכה והכסף לא נגמר...
יום אחד תופס אותה אביה ואומר לה תגידי איך יש לך כסף לקנות את הדברים האלו?
הילדה לא הצליחה להתחמק וסיפרה לאביה על השטר המיוחד...
מאותו רגע נפסקה הברכה...
זו כוחה של הבטחה (יחסית פשוטה) של הבב"ס...

כאן זה לא הבב"ס זה הקב"ה בעצמו!!!

טוב, נרקוד – אבל למה עם התורה?!?

דברים (לג,א): "וזאת הברכה אשר ברך משה את בני ישראל"

על מי מדובר? מי זאת 'וזאת' שהיא מקור הברכות?

"זאת התורה אשר שם משה" - על ידי התורה האדם מתברך בכל הברכות!

התורה זה הצינור!!!

בראשית רבה (ויחי ק,יב): "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב... עָתִיד אָדָם אֶחָד כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מַתְחִיל... כֵּיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה פָּתַח בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר לָהֶם אוֹמַר לָכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי הֵם מַגִּיעוֹת לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה".

לעניות דעתי כשאתה מחזיק את הס"ת שהוא הצינור של דבר ה', הצינור של החיים, הצינור של הברכות, צריך לריב איתך כדי שתסכים להעביר את הס"ת הלאה!
רק בגלל שאני אוהב את חבר שלי אני מסכים להעביר לו את הס"ת!

נשאר לנו רק לרקוד!!!






[1] הרב חרל"פ (מי מרום סוכות עמ' רכא'): "בימי הוש״ר וש״ת מגיע העולם למעלת המדריגה שקודם חטא עץ הדעת, על כן ישנם כמה שבותים שהותרו כמו מספקים כף אל כף משום שמחה, וגם לקיחת הערבה שדוחה את השבת, ושבאו עמי הארץ גלגלו את האבנים (סוכה מג:)...".

תגובה 1:

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: