Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום ראשון, 5 בפברואר 2017

פרשת בא - ארץ = תודעה!

ארץ = תודעה!


השבת אנחנו בדיוק באמצע בין השבת הקודמת ר"ח שבט ראש השנה לאילנות לפי בית שמאי לבין השבת הבאה ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות לפי בית הלל!

בראש השנה לאילנות[1] אנו מציינים קשר מעשי בין מצוות התורה התלויות בארץ ישראל (ראש השנה א,א), שעה שעם ישראל הוא זה המקיים אותן דווקא כאן בארצו.

תורת ישראל, על ידי עם ישראל, בארץ ישראל!

שמות (יג,יא): ״והיה כי יביאך... אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך".

בפסוק הזה יש הבטחה שנגיע לארץ וגם שבועה שהארץ שייכת לנו!!!

אבל למה הארץ הזאת נקראת ארץ הכנעני? כשמו של "האיש המקולקל והמקולל, אוצר הכיעור והזוהמה והשפלות האנושית" (אגרות הראיה ח"א, איגרות פט, צ).

הרב קוק: ארץ ישראל היא בעלת הסגולות החיות העליונות. היא יסוד הקדושה העליונה ביותר המתגלה בעולם ובכוחה אם כן להפוך את התוכן הרע והמקולקל ביותר - לטובה ולברכה!

על כן 'כנען' על שם מקום השפלות האנושית - גנוז בה אוצר חיים נעלה מאוד. אוצר של אור שטמון בחושך.

הכוח הנעלה הזה יכול להתגלות, אך ורק על ידי עמו של ריבון העולמים.

עם הממשיך את יסוד הקדושה מן העבר, מאבות העולם, ומביאה עד לעתיד - עד דור אחרון.

זה היסוד לבחירה הנפלאה של העם והארץ. יחדיו. והוא המקושר ביסוד של תולדות העם, ומופיע לאורך הדורות. הן לארץ והן לדרים עליה.

הכח הזה נובע מהברית והשבועה. ככתוב בפסוק: ״והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני... כאשר נשבע לך ולאבותיך".

לעם ישראל ולכל אחד מבניו הכוח למזג את היחס של הכנעניות, של הארץ כולה, להפוך אותו ולהעלותו אל מרום הקודש!

אם הבנים שמחה (פתיחה עמ' ס'): "הא לך לשון משה רבנו איש אלקים מהר"ם קורדובירו בספר "אור נערב" (פ"ה ח"ד), וז"ל: 'נודע כי ארץ ישראל לה קורבה ויחס עם התורה כיחס החיות עם הלב, כי חיים אל העולם הוא התורה, כאומרו 'וחיי עולם נטע בתוכינו', ומשכן החיוּת והנשמה הוא בלב, ושָׁם עיקר הוראותיה ומשם מתפשטת אל שאר הגוף, וכן ענין התורה עיקרה בארץ ישראל', עכ"ל".

אם הבנים שמחה (שם, עמ' סג): "ועיין "תפארת ישראל" למרן המהר"ל (פ"א), דהתורה מוציאה אותנו מעולם הטבע ומגביהה אותנו למעלה מהטבע. ואם אנו מחזיקין את עצמינו לעם התורה ומתקנין את דרכינו ברוח התורה - אז התורה מגביהה אותנו למעלה מן הטבע, ומה שאין להשיג מצד הטבע משיגין אנו בזכות התורה".

הכח של התורה בארץ ישראל מסוגל להעלות את כל הטבע הכנעני לדרגת אלוקות!

סיפר הרב אריאל לוי, מחברון (בספר אוהבם של ישראל): הבבא סאלי היה נוהג לעשות סעודות לכל מיני צדיקים. פעם קראתי שהבבא סאלי למד את הספר "ויואל משה" של הרבי מסאטמר, וכשהוא גמר ללמוד הוא עשה סעודה של סיום.
זה הטריד אותי, כי הרב מרדכי אליהו זצ"ל חינך אותנו הרבה על על אהבת הארץ על אהבת עם ישראל, על ההערכה למסירות נפש של חיילי צה"ל למען עם ישראל. והוא למד את תורתו מהבבא סאלי זיע"א.
פעם ליוויתי אותו בשבת מבית לבית הכנסת "עדס" על מנת שיתן שיעור של חיזוק רוחני לציבור הגדול שנאסף לשם. ובדרך אזרתי אומץ ושאלתי את הרב על הסיפור הזה, שקראתי שהבבא סאלי עשה סעודת סיום לספרו של הרבי מסאטמר וכאילו הוא מסכים עם דרכו שנגד העליה לארץ ישראל, נגד חיילי צהל. נגד הממשלה?
הרב נעצר, עמד על מקומו, הסתכל עלי בעיניו הקדושות ואמר לי נחרצות: אל תאמין לסיפור הזה.
כל מה שגרם את הטעות זה יום הפטירה של הרבי מסאטמר שהיה יום הפטירה של סבתא שלו. הוא היה עושה סעודה לעילוי נשמתה של סבתו, ואנשים חשבו שהוא עושה הילולא לכבוד הרבי מסאטמר.

בראשית (נ,כה): "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה".

בקשתו של יוסף התקיימה[2] בצאתם ממצרים כשלקח משה את עצמות יוסף אתו והוא נקבר בנחלת שבט יוסף בשכם.

מדרש רבה (ואתחנן): כאשר התחנן משה רבנו להיכנס לארץ, שאל את הקב"ה: מדוע עצמותיו של יוסף נכנסות לארץ ואני לא נכנס?
אמר לו הקב"ה "מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו".
כשאשת פוטיפר אמרה "ראו הביא לנו איש עברי" והוא לא כפר והודה ואמר "גנוב גונבתי מארץ העברים", לכן זכה להיקבר בארץ.
כשבנות יתרו אמרו לאביהם "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", הוא שמע ושתק ולכן לא נקבר בארצו.

רבנו הרצי"ה היה רגיל לספר ששמע דבר נפלא בעניין זה מהאדמו"ר מאוסטרובצה ששאל:
למה יש לחז"ל ביקורת על משה רבינו, הרי יוסף אמר את האמת שנולד בארץ אבל משה נולד במצרים וגדל במצרים ואף פעם לא ראה את ארץ ישראל?
"אלא שבאמת כל יהודי הוא מארץ ישראל... באופן כללי ויסודי הוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, לכן הוא שייך לארץ ישראל".

הרצי"ה הוסיף (שיחות הרצי"ה, בראשית עמ' 435) שעל סמך זה פסק ת"ח גדול "כל יהודי ששואלים אותו מאיזה מקום הוא - יהיה מתימן, אפריקה או פריז - צריך להגיד שהוא מארץ ישראל".

לכן כותב הרב חרל"פ זצ"ל (במכתב בעקבות ועדת פיל, הובא בספר מעיני הישועה): "הנה הדבר ברור ופשוט שחלילה לישראל לוותר, שכל ויתור על מה שהוא קדוש בקדושת ארץ ישראל, חלק גדול או קטן הוא בחינת לא הודה בארצו, ואין שום הבדל בין אם לא הודה בכל הארץ ולא הודה בחלק מן הארץ... ומשה רבינו כשלא התקבלה תפילתו לעבור בכל הארץ, לא נכנס אף לחלק מן הארץ".

ממשיך הרב חרל"פ, שאם משה רבינו, שאמרו עליו איש מצרי ושתק, נחשב שלא הודה בארצו "קל וחומר לוויתור על חלק מהארץ שזה יותר מ'לא הודה' כי אם גם כופר בארצו".

והוסיף הרב חרל"פ "ואין ספק שאם יגיע מצב שיצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בין לאומי שמשמעו יהיה ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רוה".

אם האחיזה בארץ ישראל מושפעת ישירות מהקשר הנפשי לארץ, ומי שלא מודה בנפשו שהוא קשור אז אין לו אחיזה בארץ – אז ככל שנעבוד על הקשר הנפשי של היהודים לארץ ישראל ככה פחות ופחות נאלץ להילחם על אחיזתנו בה!!!




[1] נערך מדרשה של הרב מאיר גרוס.

[2] הרב יורם אליהו.