Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 13 באוקטובר 2016

יום הכיפורים - כרחם אב על בנים

כרחם אב על בנים


מישהו שלח לי הודעה היום (ערב כיפור) שהוא לא יודע מה לעשות, הוא ממש על הפנים ולא ניצל בכלל את חודש אלול... ובכלל הוא עשה עבירות אפילו בעשרת ימי תשובה...

אמרתי לו שזו בדיוק המטרה של יום כיפור!

המושלמים נידונו בראש השנה לחיים.

לאלה שבאים עם בגדים מלוכלכים... בשבילם ה' המציא את היום המדהים הזה!!!

יחזקאל הנביא מדבר עם אנשי דורו, ומשפיע עליהם לחזור בתשובה, אומרים לו האנשים (יחזקאל לג,ט): "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים" – התשובה לא עוזרת! אנחנו נמות עם העבירות שלנו...

איך הם עונים תשובה כזאת הלא כתוב בתורה (בפרשת נצבים) בפירוש הפוך: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹוקָה הִיא"!

במקום שיחזקאל יבוא ויגיד להם – תתביישו איך אתם מדברים... הוא הולך להקב"ה, ואומר לו – את מה שעם ישראל ענה...

הקב"ה לא שולח אותו לפרשת נצבים, מה עושה הקב"ה?

הקב"ה נשבע, שהתשובה עוזרת (שם פס' יא): "חַי אָנִי נְאֻם ה' אלוקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה"!

למה הקב"ה היה צריך להישבע?

כי אנשי דורו של יחזקאל טענו: וכי אנחנו לא יודעים שהתשובה עוזרת?! אבל כמה פעמים אתה חושב שאפשר לבקש סליחה!? הקב"ה רק יפתח את את החשבון ויסתכל מה עשינו, ויגיד: "תראה... אתה יודע איזה נזקים עשית לי?! כמה פעמים כבר סלחתי לך?!? למה אתה חושב שאני ישאיר אותך עוד שנה..."?!
כמה ריבונו של עולם יכול לספוג? פעם... פעמיים... שלוש... אבל חמישים שנה?!

אומר להם יחזקאל: כן! – הקב"ה נשבע, שהתשובה עוזרת אפילו 100 פעמים!
זה מה שאנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: "כי אתה מעביר אשמֹתנו בכל שנה ושנה..."!

ה' היה צריך להישבע כי אנשים לא מאמינים שזה נכון, לא מבינים שהוא גם אבא, לא רק מלך!

בראש השנה הוא היה יותר מלך, ביום כיפור הוא יותר אבא... מחילה מוחלטת... רק תתוודה...

מובא בספר 'מֹח ולב' של הרב גרוסמן מפתח תקוה זצ"ל (בספרון שהוא כתב שמהווה הקדמה, לספר הזיכרון לעילוי נשמת ר' חיים שמולביץ):
הגאון ר' חיים שמולביץ זצ"ל ראש  ישיבת מיר, נסע בערב יום כיפור, להתפלל על קיברו של האור-החיים הקדוש.
בחזור, הוא עבר ליד מבנה שנקרא 'יד אבשלום' - זו מעין מצבת אבן שהקימו לאבשלום.
אבשלום היה בן, של אשת יפת תואר והוא רצה לרצוח את אבא שלו – דוד המלך.
דוד המלך נאלץ להימלט ולהתחבאות מפני בנו. הוא חיבר על זה את פרק ג' בתהילים: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ...".
דוד המלך! מלך המשיח! נאלץ להתחבא במערות, כי הבן שלו רודף אחריו!
בזמן שהבן שלו רודף אחריו, אחד הידידים שלו בא לבשר לו, שבנו אבשלום, שהיה בעל שערות ארוכות, נתלה בשיערו, והראש התנתק מהגוף, והוא נפל ומת...
מודיעים לדוד המלך – הבן שלך איננו! ניפטר!
מה הייתה תגובתו של אבא אחר? ששוכב באיזה מערה, ומעליו יש זרדים, והעיניים מבצבצות בין השיחים, ומישהו בא ואומר לו: זהו, אתה יכול לצאת החוצה... זה שרדף אותך, איננו... התגובה הראשונית הייתה צריכה להיות: 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'...
אך מה אומר דוד המלך?
שמואל ב' (יט,א): "... בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי ...".
שמונה פעמים הוא אומר בְּנִי בְנִי!
שואלת הגמרא: למה הוא אמר 8 פעמים?
שבע פעמים, כדי להוציא אותו משבעה מדורי גיהינום, ושמיני, כדי להביא אותו לחיי העולם הבא, לגן-עדן.
אומר הרב חיים שמולביץ: תראו מה זה רחמים של אבא על בן! בן שאבא נאלץ לברוח ממנו. כשהבן מגיע ליום סופו, מה מבקש האבא? ריבונו של עולם, תשמור על הילד שלי! תביא אותו לגן-עדן!
עמדתי שם, ואמרתי: "ריבונו של עולם, זה רחמים של אבא, אתה ריבונו של עולם, אבא שלנו! לפני שאתה מלך שלנו! קודם אתה  אבא! לא תרחם עלינו?!...".

שוטר סיפר מקרה שאירע לו באחד הלילות. השוטר דנן, שוטר קשוח היה בטבעו, ענייני והחלטי, גם הדמעות של הנהגים שנתפסו "על חם", שבשמים לא ננעלו שעריהם, אצלו לא שינו אפילו קוצו של יוד, מהקנס שהוטל על הנהג בשל עבירת התנועה שבה מעד וכשל.
כך היה מנהגו זה רבות בשנים עד לאותו הלילה... המשטרה הציבה מחסום באחד הכבישים בצפון הארץ מחשש של הברחת סמים מלבנון.
השוטר דנן הבחין ברכב מסחרי חבוט, כולו מעורר חשד. הנהג שצווה לעצור, ירד כשלראשו חבוש הוא בכיפה, לאחר שבדיקת הרישיון עברה אף היא בהצלחה, ביקש השוטר לפתוח את הדלת מאחור ופני הנהג חפו... בברכיים כושלות פתח את הדלת כשלעיני השוטר הנדהמות נתגלתה ערימה של חיילים ישנים שנת ישרים. הנהג הרחמן לא הסכים להעירם משנתם המתוקה, השוטר הקשיח את ליבו והאיר עליהם בפנסו מתוך בקשה-פקודה לצאת החוצה! ארבעה עשר חיילים נכתבו בספר הזיכרון של השוטר שהודיע חגיגית לנהג על שלילת הרישיון וכניסה ישירה לספר השיאים של גינס וגם כמובן להגיע אתו לתחנת המשטרה.
הנהג ביקש לרחם על החיילים שחלקם מרוב עייפות פשוט השתרעו על צדי הדרכים והמשיכו בשנתם העריבה, אך השוטר בשלו ומי ישיבנו אחור?!
לפתע צלצל הפלאפון, אשתו של השוטר דיברה בבהלה: "הבן התקשר לפני שעות... הוא יצא מלבנון... הוא עדיין לא הגיע... השיחה התנתקה, הוא נסע בטנדר עמוס לעייפה...". השוטר ביקש מאשתו שלא תדאג, הוא ידווח לה בעוד דקות ספורות אם יהיה לו עדכון חדש...
בינתיים, התחיל להאיר עם פנסו לעבר החיילים השרויים בצדי הכביש כשלתדהמתו מגלה לפתע את בנו יקירו ישן שינת ישרים על המדרכה...
פנה השוטר אל הנהג ואמר לו: קח אתה חלק מן החיילים ואני אקח את השאר.
שאל הנהג המופתע "מה עם הדו"ח? ויתרת לי? כל הכבוד, רואים שאתה שוטר עם לב...".
ענה השוטר כלאחר יד: "חשבתי על מה שאמרת, לא בגללך ויתרתי, פשוט חשבתי על ההורים שלהם...".

החידושי הרי"ם מגור זצ"ל שאל מדוע בערבית של מוצאי יום הכיפורים אנו מתפללים "סלח לנו אבינו כי חטאנו", במה חטאנו מאז שנתכפרו עוונותיהם של ישראל לפני רגע?
ענה הרב: "העיקר הוא שישראל צריך להאמין שיום הכיפורים מכפר, ובאם יש לו חס וחלילה ספק ספיקא אם נתכפר, הוא חטא. ועל זה אנו מתפללים שיסלח לנו על זה, אולי חס וחלילה אין לנו אמונה שלמה שיום הכיפורים מכפר" (שיח שרפי קודש, יום הכיפורים יב).

תנא דבי אליהו רבה (פרק א') על הפסוק "ימים יוצרו, ולו אחד בהם" - הבורא יצר את ימי השבוע, ובחר לו יום אחד, את יום השבת. יצר את ימי השנה, ובחר מהם יום אחד, את יום הכיפורים.
מה העניין של שבת ויום הכיפורים?
בשבת יש לנו עליית העולמות, שכל העולמות מתעלים ממדרגתם!
מעשה שהיה עם הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל מאיזמיר, בעל "שבט מוסר", (מובא בספרו מנחת אליהו פרק ה'): בעיר איזמיר היה בזמנו "דיבוק", שהיא נשמה מיוסרת שלא הורשתה לבוא למקום הראוי לה לאחר הפטירה, ואף לא זכתה לגיהנם, ונגזר עליה לנוע ולנוד בעולם – ונכנסה בגוף אשה אחת, והציקה לה מאד והביאוה לפני הרב שיפעל לתיקונה ומנוחתה. הרב ניהל עמה דו שיח (כולל פרטים על אותה נשמה וקורותיה, שאומתו במלואם), ורשמו למזכרת. יש לציין שהדבר נעשה לפני קהל רב, והביא להתעוררות עצומה ולתשובה. בתוך הדברים שאל את הנשמה: "האם עולמנו נראה לנשמות, כפי שנראה להן בחייהן"?
אולי ציפה לשמוע שהוא נראה רוחני יותר, שהנשמות מביטות לפנימיות העניניים. והנשמה ענתה: "לא! הכל נדמה לחושך בלהבת אש כגוון גפרית וגחלי אש המבעית לראותו". והוסיפה "רק בשבת הוא נראה צלול ובהיר".
מהו הערפל, מהו מסך העשן?
הרי זה ברור ומובן, אלו העוונות, העבירות, החטאים. הלא פסוק מפורש הוא (ישעיה נט,ב): "עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם, וחטאתיכם הסתירו פני מכם". יתר על כן כל מחשבות ההבל, כל תענוגי הסרק, הליצנות וקלות הראש, הכל יוצר מסך, מגשם את העולם, כמו שכתוב (איכה ג,מד) "סכותה בענן לך מעבור תפלה...".
השבת היא "מעין עולם הבא", העולם מזדכך בה ומתעלה בזעיר אנפין.
אבל יום הכיפורים הוא "שבת שבתון"! שבת בריבוע! – ההזדככות בו כפולה ומכופלת. העולם מוצף בזוהר רוחני, בקרבה מיוחדת לבורא העולם, בלא "מחיצה של ברזל", בלא מסך הענן המונע את מעבר התפילות.
אפילו אם היה יום הכיפורים פעם אחת בשבעים שנה ג"כ היינו מאד שמחים, כל שכן עכשיו שיש לנו יום כיפור בכל שנה!!!
רק עם הבנה כזאת אפשר לשיר (בבית כנסת ספרדי J ) 'חטאנו לפניך...' בכזאת מנגינה שמחה!!!

העוצמה של היום הזה מוחקת הכל!!!

אז מה אנחנו צריכים לעשות?
אנחנו צריכים רק לבוא לבית הכנסת, לומר את הוידויים מכל הלב ולפרט את כל מה שאתה רוצה שה' ימחק לך וזהו, ה' נשבע שזה נמחק!!!


כתיבה וחתימה טובה!!