Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

שבחי רבינו האר"י זיע"א

שבחי רבינו האר"י זיע"א


(יום פטירתו ה' אב – מועתק מספר שבחי האריז"ל דפוס ליוורנו)


לידת רבינו האריז"ל, ברית המילה, וירידתו למצרים

א. רבי שלמה לוריא זצ"ל אביו של רבינו האר"י היה איש צדיק תם וישר וירא אלהים וסר מרע, באחד הימים והנה הוא מתפלל ומתחנן בבית הכנסת שבירושלים העתיקה ואין איש עמו, נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו, דע לך ששלחני הקב"ה לבשרך כי הנה אשתך הרה ויולדת לך בן, ותקרא שמו יצחק והוא יחל להושיע את נפשות ישראל מיד הקליפות, וכמה נפשות אשר הם מגולגלות מכמה שנים יתקן, ועל ידו תתגלה חכמת הקבלה, וכל מין חכמה שבעולם לא יחסר ממנו, ושמו יצא בכל הארץ. לכן השמר והזהר שלא תמול אותו עד שאבוא להיות סנדק שישב על ברכי בשעת המילה.
ויהי ככלותו לדבר אתו את הדברים האלה, נעלם מעיניו, ויתמה האיש ההוא מאד מן המראה הזה, וישאר כל היום ההוא כולו בבית הכנסת בוכה ומתפלל אל ה' יתברך, וכך אמר בתפלתו אנא ה' קיים את הדבר הזה אשר בשרתני בו ואל יעכב עלי שום עון בדבר הזה, הגם כי קטון אנכי ואין בי שום זכות, למענך עשה ולא למעני.
ובסימן טוב ובמזל טוב בשנת הש' נולד הילד הרך ונתמלא הבית כולו אורה, וביום השמיני הוליכו אותו לבית הכנסת לימול כמנהג, ואביו היה מסתכל בכל סביבות בית הכנסת לראות אם בא אליהו זכור לטוב, ולא ראהו, ויהי בצער גדול כי כל אנשי הקהל היו אצים בו לאמר גש הלאה, והחזק בבנך למול אותו, והוא היה מתמהמה לאמר שעדיין לא באו כל קרוביו, וזה היה כמו חצי שעה וכראותו צרת נפשו בכה בכי גדול והתפלל אל ה', ובעודו בוכה, והנה אליהו זכור לטוב לקראתו ויאמר לו אל תבכה עבד ה', קרב אל המזבח ועשה את עולתך שכולה כליל לה', ושב על הכסא והחזק בבנך לעיני אנשי הקהל, ואני אשב בחיקך ואחזיק בידי רגלי הילד הזה. ומה שנתעכבתי מלבוא עד עתה כדי לנסותך אם תשמור מצותי אם לא, וישב על הכסא שמח. ואליהו זכור לטוב ישב כאשר אמר ולא ראהו שום אדם רק הוא לבדו, וימול הילד ויוליכוהו לאמו וקודם שהגיע לבית נתרפאת המילה כתינוק שנימול מכמה שנים.
ויגדל הילד ויגמל ויוליכוהו לתלמוד תורה, והיה חכם גדול נפלא ועצום יותר מבני גילו, והיה מעיין בגמרא כתלמיד ותיק ושום בעל תורה לא היה יכול לעמוד לפניו מעוצם פלפולו.
ובהיותו כבן שמונה שנים נפטר אביו לבית עולמו ע"ה ותאמר לו אמו בני הנה נא אני אשה אלמנה ואין בידי יכולת לקנות לך ספרים שאתה צריך, ועתה הבה נרדה מצרימה לבית דודך שהוא עשיר גדול ושם לא תחסר כלום, ותוכל להגות בתורה כאוות נפשך, ויאמר לאמו הנני, וכל אשר תאמרי אלי אעשה, ויקומו וירדו מצרימה ויבואו לבית דודו ודודו קבלו בכבוד גדול ויהי לו לבן, וישלח ויקרא את הרב כמהר"ר בצלאל אשכנזי זלה"ה בעל השיטה מקובצת וביקש ממנו שילמד עם הנער הזה תורה ויהי עמו עד היותו בן ט"ו שנים ואז גברה חכמתו על כל חכמי מצרים.
ואז נתן לו דודו את בתו לאשה, וכתב בחיבת ירושלים שהבית שנולד בו רבינו האר"י הוא קרוב למדרש אור החיים ואיש ואשה לא ידורו בבית הזה. והן עתה ידוע לנו מפי מגידי אמת, קבלה יש בידם שמקום שנולד בו הרב האר"י זיע"א בירושלים הוא בשוק היהודים למעלה, ומקרוב סיידו וכיירו אותו, והרחיבו חלוניו, ונתמלא אורה, ובכל יום מתפללים בו ויושבים תלמידי חכמים עוסקים בחכמת האמת בו מהבוקר עד הצהרים, אשריהם ישראל.


רבינו האריז"ל לומד זוה"ק וסתרי תורה במצרים

ב. יום אחד היה יושב בבית הכנסת להתפלל ואיש אחד היה יושב אצלו, ויפן הרב וירא בידו ספר ופנה אליו וראה בו סודות עליונים ואחר התפלה אמר הרב לאותו האיש הגד לי מה כתוב בספר הזה, ויען האיש ויאמר לו מה אדבר כי ה' מנעני מכבוד כי מן האנוסים אני, ולפי שראיתי כל אחד מתפלל מתוך הספר ומפני הבושה לקחתי זה הספר ואיני יודע מה כתוב בו. אמר לו הרב אם כן מכור לי זה הספר ואתן לך סידור גם כן, אמר לו וכי מחוסר דמים אני שאתן לך הספר בדמים, אך תאמר לחמיך שיוותר לי המכס הנוגע לסחורתי ואתן לך הספר, ובהיות שהרב היה חושק בספר זה חילה פני חמיו ושמע לדבריו ולקח הספר והרב היה מעיין בזה הספר ובספר הזוהר בכל מאמצי כוחו ובסגופין ובתעניות, ועל ידי מעשים אלו זכה שבכל לילה היו אומרים לו בחלום שההבנה אשר הבין במאמר הזוהר אינה הבנה, ולפעמים היו אומרי' לו שההבנה שהבין היא הבנה נכונה אבל אינה כוונת הרשב"י, ולפעמים היו אומרים לו שאם ירצה להבין המאמר צריך שיעשה עוד סגופין, וכן היה עושה, ובראות כן הלך ונסגר במצרים הישנה שש שנים והיה לומד ביום ובלילה בקדושה ובטהרה, עד שזכה שבכל לילה היו מעלים נשמתו ושואלים לה באיזה ישיבה של מעלה רוצה לעלות, אם לישיבת ר"א הגדול או לישיבת רבי עקיבה או לישיבת הרשב"י, ולמקום שהיא רוצה מוליכים אותה והיו מוסרים לה סודות נוראים, ובבקר לא היה שוכח דבר והיה מגלה לתלמידיו. והעיד פעם אחד החסיד כמוהר"ר ר' אברהם הלוי כי פעם אחת בשבת פ' בלק נכנס אצלו ומצאו ישן שינת הצהרים, שאמר הרב ע"ה כי הוא מצוה לישן שינת הצהרים בשבת ומועיל לנשמה משא"כ בחול ששינת הצהרים היא היזק לנשמה, מפני שאם הרויחה נשמתו איזה נשמה של צדיק שנשתתפה עמו בלילה בשעה שעלתה נשמתו בפקדון לצורך מ"ן כידוע ליודעי חן, וכשישן שינת הצהרים אותה נשמת הצדיק שבאה לסייעו במצוות פורשת ממנו ואפשר שתתלבש במקומה נשמת איזה אדם רשע להחטיאו, יען כי ביום אינה מקבלת השכינה הנשמה בסוד פקדון כי אין צורך בה אל הזווג, ונשארת משוטטת בעולם באויר ויכול להפסיד ולא להרויח, וזה דווקא בצדיקים אבל ברשעים הוא להיפך השינה היא טובה להם מטעם אולי יזכה לעיבור נשמה טהורה ותתפרש מהם נשמתם הרעה, ומוה"ר אברהם הלוי מצאו שהיה מרחיש בשפתיו בתוך השינה והלך כמוה"ר אברהם הלוי והטה את אזנו על פיו של האר"י ז"ל לידע מה שהוא מדבר, בתוך כך ניעור הרב משנתו וראה אותו עומד על גביו א"ל מה אתה רוצה בכאן, א"ל ימחול לי כבודו שראיתי לכת"ר מרחיש בשפתיו והטיתי את אזני כדי להקשיב מה שמדבר כת"ר, אמר לו תמיד כשאני ישן נשמתי עולה למעלה דרך שבילין ונתיבות הידועין לי ומלאכי השרת באין כנגדי ומקבלין נשמתי ומביאין אותי לפני (מטטרו"ן) שר הפנים והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצה לילך כנז', ובאותם הישיבות מוסרין לי רזי וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע"ה. א"ל כמוהר"ר אברהם הלוי ולא יגלה לי כת"ר מה שלימדו לו עתה בזה הפעם, התחיל הרב ע"ה לשחק אמר אני מעיד עלי שמים וארץ אילו הייתי דורש פ' שנים רצופים בלי גוזמא לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה הפעם בפ' בלעם ובאתון. וכל זה זכה בארץ הקדושה אחר עלייתו ממצרים.


רבינו האריז"ל ורוח קדשו בצפת

ג. מעשה שהיה שאנשי צפת מינו עשרה חכמים ונבונים ובכללם האר"י ז"ל להיותה ממונים על העבירות. ויום אחד קם א' מהממונים לילך לבית הכנסת להיות מעשרה הראשונים כמנהגו הטוב, ופתח החלון לראות אם האיר היום וראה אשה אחת מקושטת, יוצאה מפתח חצירה ויקם הממונה וילך אחריה וראה שנכנסה בחצר, ששם היה איש חשוד באשת איש, ויאמר הממונה אכן נודע הדבר שהאשה הזאת מופקרת לזנות ושם אנשים לשמרם מעבירה. וילך הממונה לבית הכנסת ויצוה לשמש שאחר התפלה יקבץ כל הממונים ויעש כן, ונקבצו כולם וקם הממונה להעיד מה שראה בבקר. וקודם שפתח פיו קדמו הרב וא"ל אל תדבר סרה על בנות ישראל הכשרות, שהאשה אשר ראית היא נקיה מכל חטא ולכן הלכה בהשכמה "שלא יסתכלו בה בני אדם, וסיבת הליכתה היתה, ששם באותו חצר בא איש אחד ממערב והביא לה מבעלה אגרת ופקדון, ושלחה לו לאמר שישלח לה פקדונה ושלח לה לאמר שבעלה מסר לו סוד שיאמר אליה, ומילי לא ממסרן לשליח ולכן הלכה, וכששמע הממונה כן שתק והלך לעשות חקירה על הדבר ונמצא שצדקו דברי הרב, ובא לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי, ענה הרב ואמר לו מה עשית לי, לך אל האשה ושאל ממנה מחילה על שחשדת אותה וכן עשה, ונתחזק האר"י ז"ל לנביא. ואפילו הכי שני ת"ח גדולים לא היו מאמינים בו, ויום אחד באו לנסותו ומצאו אותו בחוץ ויאמרו לו אתה האיש הנביא שאתה יודע מה שעשה האדם בימיו, ומרוב ענותנותו כחש להם ואמר לא לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, ובעוד שהיה מדבר והנה איש עובר ונגע בלבוש הרב, ויאמר לו ה' ימחול לך שהצרכתני לכמה טבילות בשבילך, ויהי כשמעם הדברים כן רצו אחרי האיש ויאמרו הגד נא לנו מה עשית שכך דבר עליך הרב, תגיד לנו ונלך עמך אצל הרב ונחלה פניו שיתן לך תקון, ואם לאו הוא ימות באין מוסר. ואז נבהל האיש ואמר מה אדבר ומה אצטדק האלהים מצא את עון עבדכם שהלילה הייתי שכור והנחש השיאני ונכשלתי בעבירה…, ויהי כשמעם הרבנים כן, תמהו וילכו עם האיש ההוא לפני הרב וחילו פניו שיתן לו תקון וכן עשה, והרבנים לא משו מתוך האוהל.


התגלות רבינו האריז"ל למהרח"ו זלה"ה

ד. ובכל זמן זה עדיין היה הרח"ו בדמשק, ובכל לילה היה הרב מוציא נשמתו ומדבר עמו והרח"ו קם בבקר ומספר לתלמידיו. אמר להם חכם אשכנזי יש בצפת וכל לילה הוא מוציא נשמתי ומדבר עמי שאלך אצלו וילמדני תורה, וכמעט שהיה תמיה עליו לפי דעתו שהוא היה יותר חכם ממנו והוא היה מחבר ספר פירוש על הזוהר. יום אחד נתקשה במאמר אחד וטרח הרבה לעיין בו ולא הבינו, ויום אחר מאמר שני ולא הבינו, ושוב מאמר שלישי ואין מבין, ובראותו כן אמר אלך לי לעלות לראות בצפת תובב"א וגם כן אראה את הרב אם הוא כפי השמועה אם לא. ויקם וילך לצפת ובו ביום בכניסתו בא לפני הרב וקבלו בסבר פנים יפות ועשה לו כבוד. ושאל לו הרח"ו המאמר הראשון שנתקשה בו ואמר לו ההבנה, שאל על השני ופתח לו שערי אורה, שאל לו על השלישי ואמר לו עד כאן תחום שבת, כי אינך ראוי לשמוע עוד. ונשאר הרח"ו כשועל לפני האר"י ויצא מלפניו בפחי נפש ובא לביתו ופשט את בגדיו ולבש שק וישב כל היום ההוא בתענית והוא בוכה ומתפלל לה' שיתנהו לחן ולחסד בעיני הרב שיקבלהו לתלמיד, ובבקר חזר לפני הרב ויתחנן לו שיקבלהו לתלמיד, ואז אמר לו הרב הראוי היה שלא לקבל אותך מפני העיכוב שנתעכבת זה שלשה חדשים, אבל התשובה שעשית אתמול הועיל לך שאקבל אותך ולא אעלים ממך דבר. ואז נפל לפניו ויאמר לו יחי המלך לעולם וישב ולמד עם החברים והיה לומד ושוכח, עד שיום אחד הלך הרב עם החברים לטבריה והשקהו מים מבארה של מרים ונתקיים תלמודו בידו.
גם זכה הרב שהיה מכיר בפרצוף האדם והיה יודע כל מה שעבר עליו מיום לידתו והעבירות שעשה ועל מה בא לעולם הזה לתקן. גם תמיד היה הרב הולך במדברות ללמוד תורה והיה אומר שצריך לעשות כן לשתף עצמו עם השכינה היושבת בגלות והיה אוכל עשבים מרים לקיים מ"ש וקוץ ודרדר. גם היה לומד הרב בגמרא שש דרכים על דרך הפשט כנגד ו' ימי החול ואחד על דרך הסוד כנגד יום השבת.


שני עורבים נשמות בלק ובלעם שבאו לקבל תיקון מהאריז"ל

ה. יום אחד שהיו לומדים פנה הרב וראה באילן שני עורבים והנוצה שלהם נמרטה, ויאמר להם, רשעים בעולם הזה הייתם מבקשים לעקור אומה שלימה, ועתה בצר לכם באתם אלי, לכו לדרככם, וברחו והלכו להם. ושאלו החברים מה הדבר הזה והשיב תדעו שאלו העורבים הם בלק ובלעם שהוציאו אותם מגיהנם להכניסם בגיהנם אחר קשה ממנו ובאו לבקש ממני שאתפלל עליהם להצילם מגיהנם לכן אמרתי להם כן:


שתי שידות שבאו להחטיא

ו. גם יום אחד שהיו לומדים אמר הרב לחברים אני רואה שתי שידות מקושטות נכנסות בחדר פלוני אשר שם שני בחורים לטמא אותם, ויש יכולת בידי להצילם, אבל לפי שהם גרמו לעצמם שהם עוסקים בכשוף איני מצילם, שעל כן אמרו רז"ל הבא ליטמא פותחין לו. והחברים עשו חקירה ומצאו שצדקו דברי הרב.


מגיפת הארבה שכמעט היתה בצפת בגלל עני בזמן האריז"ל

ז. יום אחד באמצע הלימוד אמר הרב שתוקו ואחר כך אמר ברוך דיין האמת, שאלו לו למה אמר כך, אמר להם תדעו ששמעתי הכרוז שמכריז ברקיע שיבא ארבה בכל גבול צפת ויאכל את כל עשב הארץ ולא ישאיר מחיה בצפת, וכל זה בשביל עני אחד שמו רבי אלטאראז שיושב ומתרעם על הקב"ה על רוע מזלו ובוכה במרירות נפשו, והשי"ת לא יוכל להתאפק על שכיניו הרעים שיודעים בצערו ואין מרחמין עליו, לכן נגזרה גזרה זו. לכן למען ה' גבו ביניכם מעות והוליכו לו לעני הלז אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד. וכן עשו וגבו ביניהם כמו חמשה זהובים ושלחו לו על ידי אחד מן החברים. ויבא לביתו ומצא אותו מושכב ארצה והוא צועק ובוכה, ויאמר לו החבר, מה לך כי תזעק, א"ל ולא אבכה על רוע מזלי שכל פרנסתי ופרנסת בני ביתי היתה שהייתי ממלא מים ומוכר, והיום נפלו הקורות ונשברו החביות והקנקנים ואין לי במה לקנות אחרים תחתיהם, ולזה אני בוכה לפני ה' לאמר וכי יותר רשע אני מכל העולם. ויהי כשמוע החבר שצדקו דברי הרב, אז נתן לו המעות ואמר לו בשבילך נגזרה גזרה עלינו לכן מחול לנו והתפלל לה' שיבטל הגזרה וכן עשה והפיל עצמו לארץ ובכה לפני ה' שיבטל הגזרה, והחבר חזר למקומו וספר לחברים וחזרו ללמוד ובאמצע הלימוד ותחשך הארץ וישאו עיניהם ויראו חיל כבד של ארבה וייראו מאוד, אמר להם הרב אל תיראו שכבר מחל העני על עלבונו, והתבטלה הגזרה ועתה אל תיראו, וכן היה ויהפוך ה' רוח חזק וישא את הארבה לא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפת. א"ל הרב ברוכים תהיו שבשבילכם נתבטלה הגזרה, ומאותו היום והלאה היו כל אנשי צפת משגיחים על העני ההוא:


נשמות הצדיקים באו בעופות להאריז"ל והחברייא

ח. יום אחד אמר להם הרב לחברים תדעו שלמחר נקרא מאמר פ' בס' הזוהר והוא קשה ההבנה לכן עיינו בו היטב, ויאמרו כן נעשה. ובלילה כל אחד עיין בו ובבקר באו כלם וישאלו איש לרעהו על הבנת המאמר ונמצאו כלם שוים בהבנה ויאמרו וכי על חנם אמר הרב שהוא קשה, לכן נחזור על המקרא וכן עשו פעמים שלוש ולא חדשו דבר, וישבו ללמוד בפני הרב ואמר להם כלכם שוים בהבנה או כל אחד יש לו הבנה אחרת, ויאמרו לו כלנו שוים לטובה ותמהין אנו על דברי מר שאמר שהוא קשה ההבנה וכמדומה שהוא ט"ס. אמר הרב אין בו שום טעות לכן יאמר אחד מכם ההבנה שהבין וכן עשו, והתחיל אחד מהם לומר ההבנה שהבינו ובעודו מדבר באו קצת עופות וקרקרו הרבה, אמר הרב לחבר שתוק שאלו העופות הם נשמות הצדיקים שבאו מגן עדן לומר לכם שאתם טועים בהבנה, כי כפי הבנתכם כך וכך קושיות יש, לכן שתקו, ואני אומר לכם הבנה נכונה וכן היה, וכשגמר ההבנה פרחו העופות ונשארו החברים מתביישים, ויאמרו איש לרעהו איה חכמתנו אנה נוליך חרפתנו וכי סומים היינו שלא ראינו הקושיות, אמר להם הרב אפילו כפי הבנתכם, כך סודות יש, ואני אמרתי לזכותכם ולכבוד הצדיקים שבאו.


השגת האריז"ל בשינה ובהקיץ ואיסור הכתיבה לחברייא

ט. גם יום אחד היה ישן שינת הצהרים והיו שפתותיו דובבות והרב מהר"א ברוכים הטה אזנו אצל פי הרב לשמוע והנה הקיץ הרב ומצאו עומד עליו ויאמר לו ימחול מר לפי שראיתי שפתי צדיק דובבות הטיתי אזני לשמוע, אז שחק הרב ויאמר אלו הייתם יודעים מה שקבלה נשמתי הלילה בפרשת האתון של בלעם ומעיד אני עלי שמים וארץ שאם אשב שמונים שנה לא אסיים לומר. אמרו לו החברים למה לא יחבר מר ספר מחכמתו, אמר להם אי אפשר לפי שהכל קשור זה בזה, וכשאני פותח פי לדרוש לכם מתגבר והולך כמעיין נובע ושוטף, ואני מבקש צנור קטן ודק כדי שתוכלו לשמוע ולא תפסידו הכל כתינוק הנחנק מרוב החלב, א"כ איך אחבר ספר ואיך אומר לכם מה שקיבלה נשמתי, לכן כל אחד יכתוב מה ששמע ממני ועם כל זה לא ניתן רשות לכתוב כי אם דוקא להרח"ו שהוא יורד לסוף דעתי. ואע"פ כן כל אחד היה כותב עד שקרה יום א' שקרא לספר תורה לחבר משה משולם בפ' ויכתוב משה, וכשירד מן התיבה בא לנשק ידי הרב, אמר לו הרב הלא אמרתי לכם לאמר שלא תכתבו מה שאתם שומעים ממני, והשיבו אדוננו מיום שצויתנו לא כתבנו, אמר לו וכי ח"ו התורה משקרת שכתוב ויכתוב משה, ועוד הקונטריסין שבחיקך יעידון שהם כתב ידך מקרוב, ואז נבהל ולא השיב.


מעשה עם האריז"ל ותלמיד הרמ"ק ז"ל

י. יום אחד היה הרב דורש והיה תלמיד אחד מתלמידי מהרמ"ק ופנה אל דבר א' שאמר הרב שהוא חולק על רבו, ופנה הרב לצד אחד ואמר לו רבך פה יושב, ואמר לו שתכזב ואינו כדבריך, השיב ואמר לו מאן מוכח, פנה פעם אחרת ואמר לו משם רבו ואם אין אתה מאמין לך לביתו וקח ספר פלוני בדף פלוני ותמצא כמו שאמרתי, וכן עשה ופתח וראה שצדקו דברי הרב ובא והודה לו.

מעשה עם האריז"ל והר"ש אוזידה ז"ל

יא. יום אחד נכנס הר"ש אוזידה לפני הרב ויקם הרב לפניו והושיבו לימינו ודבר עמו כל צרכו עד שהיה הדבר תמוה בעיני החברים. וכשיצא אמר לו הרח"ו מה היום שכל כך כבוד עשה מה שלא עשה כמה פעמים שהיה יוצא ובא, א"ל לא מפניו קמתי אלא מפני רבי פנחס בן יאיר שנכנס עמו בשביל מצוה שעשה שהוא היה עושה, וכשמוע הרח"ו כן ויקם וירץ לקראתו וישביעהו ויאמר לו בחיי אדוני שתגיד לי מה מצוה עשית היום שכך אמר הרב, אמר לו קמתי בבוקר לילך לבית הכנסת כמנהגי להיות מעשרה הראשונים ושמעתי קול בכיה גדולה והטתי עצמי לדעת מה היה הדבר, וראיתי בני אדם כולם ערומים ובוכים שבאו להם גנבים בלילה וגנבו כל מה שהיה להם, ונכמרו רחמי ופשטתי כל מלבושי ונתתי להם, והראיה שאני לובש בגדי שבת. ויהי כשמעו כן נשקו על ראשו וברכו.


מעשה האריז"ל ותלמידו עם התרנגולים

יב. יום אחד אמר הרב לאחד מן החברים צא החוצה שהוא מובדל, ויצא מלפניו ונהג נזיפה לעצמו כל היום והיה בוכה ומתפלל כל היום לה' שאל יגרמו עונותיו שידחהו מלפניו, ויהי בבקר ובא לפני הרב בכה ויתחנן לו שיאמר לו מה עון עשה ולחזור בתשובה, אמר לו בשביל התרנגולים שבביתך אשר הם בתענית זה שלשה ימים והם צועקים לה' לכן הרחיקוהו מן השמים, ואם תקבל עליך שלא תסמוך על אשתך ובכל יום בבקר תתן להם לאכול, אז אתיר לך, וכן עשה והתיר לו.


מעשה האריז"ל עם המוכס שנתגלגל בעכבר

יג. יום אחד והם לומדים אמר להם הרב לחברים מכירים אתם לפלוני (המקבץ שהיה גובה מכס וכבר מת) אמרו ימח שמו אמר להם תביאו לי מצודה ויביאו ונתנה הרב במקום אחד ותכף נפל עכבר ודבר הרב עם העכבר בפני הכל, ויאמר לו מה חשבת כשהיית מלשין ומוסר ומאבד ממון ישראל דלית דין ולית דיין ח"ו, אז בכה העכבר ויתחנן לו שיתפלל לה' ויצילהו מכמה צרות הגלגול ויכנס לגיהנם ויאמר לו צא מכאן כי אינך ראוי ליכנס לגיהנם ויפתח המצודה ויצא והמה ראו כן ותמהו.


מעשה עם האריז"ל ותלמידו רבי אברהם ברוכים ז"ל ובאידרא

יד. שנה אחת הלך הרב למירון עם בנו וישבו שם בשמחה ובשירים במאכל ומשתה והחברים עמו. והר"א ברוכים היה מנהגו לומר נחם ה' אלהינו בברכת בונה ירושלים וגם שם אמרו, ואז נרדם הרב ויקץ ויאמר לו משם הרשב"י למה אמר נחם בהילולא שלו, לכן בעוד שבעה ימים יאמר על בנו וכן היה. ואמר הרב שיש שורש וסוד גדול בזה ואין ראוי להתעצב בימים ההם, ומשם הלכו למקום שנתקבצו הרשב"י וחבריו ללמוד האדרא וישב הרב במקום הרשב"י והשיב כל אחד מהם במקומו ולמדו שם האדרא, ואמר הרב שכל אחד יש לו ניצוץ מחברי הרשב"י, וגילה סודות עמוקים ואמר להם אילו ניתן רשות לעין לראות הייתם רואים כנופיא גדולה של צדיקים ומלאכי השרת שבאו לשמוע האדרא מפינו ואש להבת סובבת אותנו עד שגמרנו האדרא.

מעשה האריז"ל והחברייא בציון שמעיה ואבטליון

טו. יום אחד הלך הרב עם החברים לגוש חלב אצל ציון שמעיה ואבטליון ועשה יחוד וכשגמר אמר להם לחברים משמם שיתפללו שלא ימות משיח בן יוסף בימיהם, ומרוב ענותנותו לא גילה עצמו שהוא המשיח עד יום מותו.

מעשה האריז"ל ותלמידו ביחוד ע"ק הצדיקים

טז. יום אחד מסר הרב יחוד לאחד מן החברים שילך ויעשהו על כל הצדיקים, והצדיק ימסור ויגלה לו, וה בתנאי שלא ידבר עם שום אדם ולא יתן שלום לשום אדם. והלך החבר ועשה הייחוד, אך הצדיק לא גילה לו דבר. ויבוא לפני הרב ויאמר לו שהצדיק לא גילה לי שום דבר והשיב לו הרב ולמה לא שמרת דברי שהרי במקום פלוני הקדמת שלום לפלוני ואז הודה החבר לדברי הרב.

מעשה האריז"ל ותלמידו הרח"ו ז"ל ביחודים ע"ק הצדיקים

יז. יום אחד מסר הרב יחוד להרח"ו שיעשהו בקבר אביי ורבא אשר באבנית וכן עשה, וכשחזר בא לפני הרב והרב קם מלא קומתו לפניו ועשה לו כבוד גדול, ויאמר הרח"ו מה היום מיומים, והשיב לו לא מפניך קמתי אלא מפני בניהו בן יהוידע שבא עמך, והשיב הרח"ו אדוני לא כך היא המדה אביי ורבא שהיה הייחוד שלהם הם היו ראוים לבוא, לא בניהו, והשיב לו הרב תדע שבמקום שישבת לחזור הייחוד שם קבור בניהו בן יהוידע ובהיות הנזכר נוגע אל שורש נשמתך לכן בא עמך.
ויום אחד הלך הרב עם החברים לאבנית ובאמצע הדרך אמר לו הרב להרח"ו פה קבור בניהו ז"ל ופה ישבת לחזור הייחוד ואז זכר הרח"ו והודה לדברי הרב.

מעשה האריז"ל וחכמת היד

יח. פעם בערב פורים קרא הרח"ו לאלמנה אחת שהיתה בשכונתו, ואמר לה טלי שני זהובים שכרך ומחר בואי לפני הרב עם בתך ושאלי ממנו מעות פורים, וכשיאמר הרב תנו לה תאמרי להרב הצדקה שאני מבקשת ממנו שיראה ביד בתי ויאמר לה מזלה, והרח"ו היה עושה הדבר בערמה לפי שטרח הרבה עם הרב שילמדהו חכמת שרטוטי הידים והיה דוחה אותו בדברים, עתה כשיאמר הרב שרטוט זה מורה עושר או כיוצא בו יתלמד, ויהי בבקר והרב היה דורש לחברים בהלכות פורים והנה האשה באה, ותאמר אדוני יודע שכל הפושט ידו ליטול נותנים לו ומכל שכן לאלמנה כמוני, אמר הרב תנו לה לקיים מצות פורים אז השיבה האשה הגם שאני אלמנה איני כל כך עניה שאני ניזונת במעשה ידי, אבל זאת הצדקה יעשו לי שיסתכל ביד בתי היחידה ויאמר לה מזלה, ויאמר לה, לא יועיל תחבולות הרח"ו בדבר הזה שידעתי שהוא שם בפיך הדברים אלו, ואעפ"כ לא אוציאך ריקנית, אמרי לבתך שתתרחק ותשים ידיה על העמוד ואומר לה וכן עשתה ואמר לה כל מה שעבר עליה מיום לידתה ומה שיגיע לה עד יום מותה, והרח"ו נבהל ולא שת לבו עוד לזאת החכמה, ואמר לו הרב הלא אמרתי לך שדי לך בחכמת הקבלה שממנה תדע הכל.

מעשה עם האריז"ל והבחור שנשא שידה והתחרט

יט. מעשה שהיה בצפת תוב"ב שיצאו קצת בחורים לטייל בשדה ובעוד שהם יושבים ראו אצבע יוצא ונכנס בקרקע, אמר אחד מהם בדרך שחוק מי יתן טבעתו באצבע לשם קדושין קם א' מהם ונתן טבעתו באצבע ונתכסית האצבע עם הטבעת ויחרדו כולם וישובו העירה וברוב זמן נשכח הדבר, ואחר ימים שידך הבחור בתולה א' ובהגיע זמן הנשואין נתקבצו הקהל ההוא לשמוע שבע ברכות והנה אשה צועקת לאמר מה מום מצא בי החתן שרוצה לישא אחרת אחר שקידשני, לכן אם תעשו לי דין תורה מוטב, ואם לאו אהרוג החתן והכלה, והרי הטבעת בידי והראתה אותו לכל והכירוהו שהיה שם החתן חקוק בו, מיד לקח אבי הכלה את בתו וילך לביתו ונהפך השמחה לאבל ונשארה האשה עם החתן, ושלח הרב אחרי החתן ודבר עמו בייחוד, רצונך לינשא עם השידה או לאו, ולא תירא שאני אצילך ממנה, אז השיב הבחור מי הוא השוטה אשר חפץ לינשא לשידה ומה אעשה לרוע מזלי והלואי אותו היום נשברה רגלי ולא הלכתי לטייל, אמר לו שב וצוה לשמש שיזמין השידה לדון לפניו, וילך השמש ויחפש אותה בכל הבית ולא מצאה ויחזור לפני הרב ויאמר לא מצאתיה, ויאמר לו הרב בבית היא, ומפני הפחד נעלמה ממך, לכן תחזור ותגיע לסולם ואמור שליח הרב אני אם תבואי מה טוב ואם לאו יחרים אותך ואת משפחתך וכן עשה, ויהי ככלותו לדבר והאשה ירדה ותלך אחרי האיש ותבא לפני הרב, ויאמר לה מה לך עם בחור זה לכי והנשאי לשד כמותך, וענתה האישה האם כך הוא הדין שאחר שקדשני יכולה אני לינשא לאחר, אמר לה אלו קדושי טעות הם שלא ראה פנייך ולא ידע שאת שידה ובדרך שחוק נתן טבעתו בידך, ואפילו הכי היתה משיבה לו על כל דבר עד שגער בה הרב ואמר לה, אעפ"י שאין הדין כך אעשה שיתן לך גט ואם לא תרצי לקבל גט אחרים אותך ואת כל אשר לך, מיד קרא לסופר וכתב לה גיטה וקבלה והשביע אותה בחרם חמור שלא תעשה נזק לא לחתן ולא לכלה שלו ולכל מה שיש להם, ותלך האשה ושלח הרב אחר אבי הכלה ועשה שיחזיר לו ארוסתו וכן עשה.


מעשה עם האריז"ל שגילה סוד נסתר וניזוק

כ. יום אחד היו לומדים בספר הזוהר בפ' בשלח במאמר שהקב"ה מזמין לאילה חד נחש וכו'. ואמר הרב כאן יש סוד גדול אין רשות לגלותו מפני הסכנה. וע"ד אמר הרשב"י בהאי מלתא לא תשאל ולא תנסה את ה' דייקא וע"ד וינס משה מפניו, והחברים והרח"ו לא שמעו ממנו והפצירו בו עד שפירש המאמר ויהי ככלותו אמר להם כמה פעמים אמרתי לכם שיש סכנה ולא שמעתם בקולי, עתה נגזרה גזרה על בני משה שימות בעוד שבעה ימים, ויחרדו החברים מאד. ויקם הרב וילך לביתו ושאל לאשתו על בנו משה וא"ל יש כמו שעה א' שבא מבית הספר בכאב הראש והנה הוא שוכב על המטה, ויעל הרב אליו וירא בשרו חם כאש בוערת וכבר ידע הרב שיפטר ולא הספיק שבעה ימים עד שנפטר בן הרב ונתחרטו ולא הועיל להם, ואחר אבלו שלח אחריהם שהיו מתבישים ויבואו לפניו ויאמר להם אל תיראו שבשביל פטירת בני אעלים מכם דבר ח"ו, לא אמנע מכם דבר ואז נפלו לפני רגליו ויאמרו יחי המלך ובניו לעולם.


מעשה האריז"ל והרב משה אלשיך ז"ל

כא. יום אחד בא הרב משה אלשיך לפני הרב ויאמר לו מה פשעי ומה חטאתי שכת"ר דוחה אותי בדברים ולמה לא אהיה כאחד מן החברים, ויאמר לו הרב הלא אמרתי למעכ"ת שלא באת לעולם הזה כי אם לתקן הפשט, והסוד כבר השלים נפשו בגלגול אחר כשהיה חוצפית המתרגמן והוא ניצוץ ממנו, ואם לא יאמין לדברי מחר הוא ערב שבת ילך וישב במקום פלוני שאנו עוברים דרך שם לקבל שבת אם יראה אותנו אז ידע שאני דוחה אותו בדברים, ואם לא יראה אותנו ידע שלא בא לזאת החכמה ואז נתרצה, ובבקר קנה צרכי שבת וקודם חצות לבש בגדי שבת והלך וישב שם במקום אשר אמר לו הרב וישב מצפה ובשעה שהיה הרב בא נפלה עליו תרדמה וישן ועבר הרב וחזר ולא ראה אותו, עד שאמר הרב לחברים שיקיצו אותו פן יהרגוהו אנשי כפר ויקיצוהו ויקם מבוהל ויאמר מה זאת שהייתי מצפה ועתה נפלה עלי תרדמה, א"ל הרב ולא כך אמרתי למעלת כבודו, לכן חזק ואמץ בחבורך שבו תאיר עיני הדורות וע"י מעשים אלו יצא שמו בכל העולם.


מעשה האריז"ל והעשיר מטורקיה שחטא

כב. היו אנשים מקושטנדינא שבאו לראות פני הצדיקים בצפת וראו את גדולת הרב, ובחזרתם לקושטנדינא ספרו מקצת שבחיו של הרב. היה שם עשיר אחד שלא הניח עבירה שלא עשאה, וכשמעו כזאת אמר אלך לי לצפת ואראה אם הרב יגיד לי מה שעשיתי ואחזור ע"י בתשובה, ויצא מן העיר במלון אחד שחנה לקח כוס של יין לשתותו בחיי הרב כדי לנסותו, והרב בעוד שהיה לומד שחק, שאלו לו החברים מה השחוק הזה, אמר להם תדעו שעשיר אחד יצא מקושטנדינה והוא עומד במלון פלוני וכוס של יין בידו ולנסותי שתה הכוס בחיי ובחייכם וכך תוארו, וביום פלוני יבוא, לכן הזהרו בו שהוא נשמה גדולה של אחאב מלך ישראל. ויבא העשיר ההוא בצפת לפני הרב והרב עשה לו כבוד גדול, ויאמר לרב אם תגיד לי כל מה שעשיתי אחזור ע"י בתשובה ואם לאו ח"ו אומר דלית דין ולית דיין, ואז ציוה הרב שיצאו כל החברים מפניו שאינו רוצה לביישו, ואז אמר לו אתה פב"פ ממשפחה פלוני וכך עשית ביום פלוני ובמקום פלוני באשה פלונית ולא הניח דבר שלא הגיד לו עד שנבהל מפניו ואמר לו חטאתי ועל ידך אחזור בתשובה, ונתן לו תקון גדול ושלח אחרי אשתו ובניו וישב בצפת בתשובה שלימה.

מעשה האריז"ל והחוזר בתשובה ותיקונו

כג. מעשה באדם אחד שבא לפני הרב ואמר לו אתה הוא הנביא שיודע כל מה שיעשה האדם בחדרי חדרים, אמר לו אני, השיב לו אם תגיד לי מה שעשיתי אקבל תשובה ואם לאו כל אפיא שוין, ויקרב אליו הרב והגיד לו מה שעשה מיום שנולד וגם כן אמר לו שבא על שפחתו ובכל הודה חוץ מן השפחה שכיחש לו, א"ל הרב אם עתה אני מראה אותה לך מה תאמר, מיד נתן הרב ידו עליו והוציאה, וכשראה אותה והכירה כמעט שפרחה נשמתו ונפל לפני רגלי הרב ואמר חטאתי וישר העויתי, וחזר הרב והשיב נשמתו אליו והאיש צועק בקול מר בוכה ומתחנן להרב שיסירה מעליו, ויאמר לו תדע שאמרו חז"ל הבא על הגויה מתקשר עמה ככלב אפילו לעולם הבא, ולזה היא קשורה ואינה יוצאה כי אם בתשובה גדולה ובתקונים, השיב הנני מוכן אפי' לארבע מיתות בית דין, א"ל הרב כי תיקונו הוא בשרפה, מיד הוציא מעות לקנות עצים לשרפו, א"ל הרב אין דיננו כאומות אלא צריך עופרת כדין, אמר האיש יהיה כמו שיהיה הנני אמות, אזי צוה הרב שיקנו עופרת ויביאו ויתנו על האש ואמר לו שיאמר וידוי שכיב מרע וכן עשה, א"ל השלך עצמך לארץ והשליך עצמו אל הארץ ואמר לו פשוט רגליך ופשט, פשוט ידיך ופשט, סגור עיניך וסגר, פתח פיך ופתח והשליך בפיו מיני מתיקה שהיה מזומן וא"ל וסר עונך וחטאתך תכופר ולא תמות, והקימו מן הארץ וכתב לו תיקונים ובכלל התיקון היה שיקרא בכל יום חמשה דפין מספר הזוהר אפילו בלי הבנה, ושלח אחר אשתו ובניו ונתישב בצפת בתשובה שלימה כל ימיו.

מעשה האריז"ל והבחור שנתחתן ומתה אשתו

כד. יום אחד בא לפני הרב בחור אחד ונשק את רגליו וא"ל שרצונו לילך לחוצה לארץ שיגיד לו מה שיבוא עליו ואמר לו הרב נוכח ה' דרכך ותלך לשלום ושם תקח לך אשה יפה מאוד ומוהר ומתן הרבה ותהיה נשוי עמה ששה חדשים ותמות האשה ולא תירש ממנה כי אם ת"ר זהובים, והסיבה הוא שהאשה ההיא באה בגלגול אחר איש אשר כמוך והיה חבירך וציער אותך ששה חדשים ולבסוף הוליך אותך לגוים והפסיד אותך ת"ר זהובים, ועתה בא לפרוע לך כנגד הששה חדשים שציערך שתתענג עמה ביפיה והת"ר זהובים כנגד הת"ר זהובים שהפסידך, לכן אפילו הכי תאמר לו מחול לך וכן היה.

מעשה האריז"ל עם הרב אברהם גלאנטי ואחיו רבי משה גלאנטי זצ"ל

כה. גם יום אחד אמר הרב לחברים מחר אני נותן לכם רשות שתלכו לטייל במאכל ובמשתה בתנאי שתזמינו להרב בעל קול בוכים, אמרו כן יהיה, אמר להם לכו אליו מעכשיו, והזמינו לו קודם שיקבל עליו תענית שאם יקבל אינו עושה התרה כמנהגו, אז הלך הרח"ו ושני חברים עמו ויבואו לפני הרב, ויאמר להם ברוכים הבאים אנה עזבתם את אדוניכם ובאתם אלי, אמרו לו לזמן למר באנו שיבוא מחר עמנו לטייל, אמר להם ולמה באתם אלי עכשיו ולא מחר, אמרו חשבנו שמא יקבל עליו תענית ומעכ"ת אינו עושה התרה, השיב להם אם כל נבואתו של אדוניכם הוא כמו זה אינו כלום, אמר לו הרח"ו מה לנו באלו הדברים אדוננו ורבנו הוא יהיה מה שיהיה, מר יבא עמנו מחר, א"ל כן אעשה, ויהי בבוקר שלחו אחריו וילך עמהם ויבואו לעין הזיתון לציון ר"י בר אלעאי וישבו שם מדברים בדברי תורה והרב בא וקמו כולם והרב הנז' עשה לו הידור והושיבו לשמאל, ישב מעט וקם הרב ודרש להם דרוש וגמר ואמר קדיש וישב במקומו. אמר לו אדוני ערב לך הדרוש א"ל לא כל כך, ואמר למה, והשיב יש לי כו"כ קושיות בדבריו, שדבר פלוני שאמר הוא הפך דברי הרשב"י בדף פלוני, וכן על זה הדרך כל הקשיות, ואז פנה הרב לחברים שראה שהמה ראו כן תמהו איך יש לו קושיות בדרוש שלו, אמר להם הרב, חבר כמו זה הוא טוב, לא כמותכם שעל הכל אתם מודים. והחזיר פניו אל הרב וא"ל יחזור מר הקדמה פ' והשיב לו על כל שאלותיו וכן עשה והוא לומד ההקדמה והתחיל לרמוז באצבעו הקושיות שנתרצו, וא"ל הרב – ימהר מעלת כבוד תורתך וישאול שאלותיו, וכמשיב לו שהחברים רוצים לאכול והשיב לו כתר לי זעיר ואחוך, ישב עוד מעט הרב וחזר הרב לומר לו שישלים וישיב הוא, אז קם הרב הנז' וא"ל חנוקא אתה רוצה לחנקני לא נשארו עוד קושיות יישר חיליה דמר, עתה ישב בראש שעד עתה לא הייתי מחשב אותך אפילו כקטן שבתלמידי, ועתה ידעתי שרוח ה' אתך ובקש – ישב הרב בראש, ויאכלו וישתו בשמחה רבה וישובו העירה, וכשבאו ליפטר זה מזה הקדימו הרב וא"ל בטוב ילין מר, והשיב בטוב נלין איני מניחך עוד עד שתתן לי תקון לנשמתי, והרב דוחה אותו בדברים וילך לביתו, ובבקר בא לפני הרב והרב קם מלא קומתו לפניו והושיבו בכבוד גדול, ויאמר לו הנה באתי אליך שתתן לי תיקון אמר לו ח"ו מי אני שאתן למעכ"ת תיקון, א"ל הלא אמרתי שאני כלבי כן פי, מקודם לא הייתי מאמין מפי השמועה ועתה בעיני ראיתי הכל, והפציר בו הרבה עד שא"ל התיקון של מעכ"ת קשה שמא לא יעשהו, א"ל העבודה שאם יאמר לי שתקוני בארבע מיתות בית דין אקבל עלי והנני אמות, אז א"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שלא ראיתי אחר זולתו שאפילו חטא אין בו, לכן מה תיקון אתן לו התיקון שלו הוא לאכול בכל יום תרנגולת שמנה וללמוד בתורה, והתעניות שעושה מעכ"ת עליו אחז"ל האי צורבא מרבנן דקא מתענה ליכול וכו'. אז נשקו לרב ויצא מלפניו שמח וטוב לב, והלך לביתו ועשה סעודה גדולה והזמין לרב והחברים, וכשזמן לרב וחבריו הלך להזמין לאחיו יפת הגדול הרב הגאון המופלג בדורו כמוהר"ר משה גאלנטי זכר צדיק וקדוש לברכה וזימן אותו לסעודה, ואמר לו אחיו מה היום מיומים, והשיב ואמר לו לפי שזמנתי את הרב יצחק אשכנזי לסעודה שעשיתי לו, אמר לו בדקת אותו ויש אתו דבר ה', אז ספר לו כל המאורעות אמר לו אם כן מצוה לילך לזאת הסעודה ויבא עמו, וכשנכנס בפתח הבית ויקומו הרב והחברים על רגליהם מפניו, ועשו לו כבוד גדול והפצירו בו שישב בראש, ומרוב ההפציר ישב הגאון בראש וישמחו זה בזה ויאכלו וישתו וכשגמרו הסעודה הלכו כל אחד לביתו, ובבוקר קם הגאון וילך לביתו ויחרד יצחק חרדה גדולה בראותו את הגאון שהוא בא, ויאמר לו מר קץ בחיי שרוצה להמיתני למה טרח כל זה הטורח לבא אלי היה לו לשלוח אחרי ואני הייתי הולך אצלו, אמר לו וענותך תרבני ביאתי לפניך היא שתתן תיקון לנשמתי, אמר לו הרב מה אני ומה חיי שאתן תיקון למעכ"ת בחיי דמר יניחני, אמר לו וכי איני יודע להשביעך בשם המפורש שתגיד לי כל מה שאתה רואה במצחי, לכן אחלה פניך שתגיד לי קודם שאצטער, אז ראה הרב בפניו ואמר לו ספק גזל יש ביד מר, וכשמוע הגאון כך הלך לביתו ויפשוט בגדיו וילבש שק ואפר וישב על הארץ ויתן קולו בבכי גדול לאמר אנה אוליך את חרפתי אחר שאני דיין בצפת ויהא בידי ספק גזל ובכה עד שלא נשאר בו כח עוד לבכות וכל בני ביתו ראו ויתמהו, ואז שאל מעט מים להשיב רוחו אליו וצוה לשמש שיקבץ לו כל העושים מלאכתו מלאכת הבגדים אנשים ונשים ויבואו לפניו ויתמהו בראותם אותו יושב באפר, וא"ל שמעו נא דברי ועשו אתי חשבון מה אני חייב לכם והשיבו כולם פה אחד ואמרו אדוני אין שום אחד ממנו יודע חשבון לפי שכל דבר מעות שאנו מקבלים ממר יש לנו ברכה בהם לאכול ולשתות וללבוש והותר, ואם כן מה חשבון נעשה עמך שהרי מיום שאנו עוסקין במלאכתך אין אנו מחשיבין המעות שנותן לנו מר לראות כמה הם, אז אמר הגאון אכן נודע הדבר וא"ל דעו שיש דין ויש דיין בעולם לכן אני יושב בכך, וזהו הדבר הוא עונש לי שסוף סוף בן אדם אני, לכן מכאן ואילך אם תקבלו עליכם שתדקדקו עמי בחשבון אפילו בפחות משוה פרוטה מה טוב, ואם לאו אבטל מלאכתי, שאיני רוצה ליכנם לגהינם בידים, לכן עתה על העבר הרי מעות לפניכם טלו מה שתרצו, א"ל אדונינו מה נקח אחר שאין אנו יודעים בחשבון וכי מותר לנו הגזל, א"ל אתקן אתכם שתקחו מה שתרצו ותאמרו בלב טוב הרי קבלנו כל מה שחייב לנו החכם מיום שאנו עוסקים במלאכתו, ואם חייב לנו יותר הרי אנו מוחלים לו מאחד עד אלף מחילה גמורה וגם אני אומר לכם כן, מיד מחלו מחילה גמורה ולא אחד מהם לקח שום פרוטה זולת אשה אחת שלקחה שני מצרייות (פרוטות) הפציר בה לקחת יותר ולא רצתה והלכו כולם, והרב לבש בגדיו והלך לו לבית הרב והרב קדמו באמצע הדרך ויאמר לו ומה כל החרדה הזאת שעשה מר, א"ל וכי קלה בעיניך לדידי ספק גזל, א"ל כבר עבר, א"ל תראה אם יש עוד יותר, א"ל לא נשאר דבר, א"ל והיכן היה הספק גזל, השיב לו באותה אשה שלקחה שני מצריות, והטעות היתה – שזאת האשה היתה טווה דק ויש לה יתרון שכר משאר הטווי ומר נתן לה כשאר הטווין עב, ואז נשקו לרב וברכו ואף הגאון עשה לו סעודה גדולה והיה נוהג בו כבוד גדול.

מעשה האריז"ל והשוורים המגולגלים ותיקונם

כו. מעשה שיום אחד בא לפני הרב ח"ר יעקב אבולעפייא וקדמו הרב וא"ל כבודך רוצה להלוך למצרים ומבקש ממני שאכתוב לך כתב ואמר הן, א"ל לך לשלום שהוא הכרח גדול הליכתו, א"ל מהו ההכרח אחר שאין אני הולך בשליחות מצוה, א"ל בחזרה תדע ההכרח, מיד כתב לו הכתב ונתן לו, וא"ל ימהר יחישה הליכתו וכן עשה, ויקם וילך מצרימה ועשו לו נדבה חשובה לכבוד הרב והיה רצונו לבוא בדרך על הגמלים א"ל אהובו למה לו לרכוב על הגמל שהוא קשה עליו, יקנה לו נושא אדם וילך בנחת עם רוכבי סוסים וכן עשה ויצא בשיירה וכמו שהיה רואה שהם עושים הרוכבי סוסים כן היה עושה, ויהי היום נחו רוכבי הסוסים כמנהגם וגם החכם עמהם ומיד נפלה עליו תרדמה וישן וקמו כולם ללכת שהגיעו הגמלים והקיצו אותו, ויקם ויתר את חמורו וילך החמור והוא חזר וישן שיעור שתי שעות וכשקם לא ראה שום אדם ויחרד והתחיל לרוץ אורח והיה בצער גדול וסמוך לערב ראה חורשים שמח ואמר אלך עמהם וירץ לקראתם ויבוא אל המקום וישב שם מעט וראה שהחורש היה מכה השוורים באכזריות, עוד מעט ראה שנהפך החורש לשור והשור נעשה אדם ואסרו בעול והתחיל להכותו וכן עז"ה היו עושים ונבהל החכם ולא היה לו מקום לברוח שאינו יודע הדרך והיה בצער גדול כי לא נעשתה מחשבתו וכשבא לשמה נעשו שלשתם בני אדם ונתנו קולם בבכי ודברו עמו וא"ל ברוך הבא, כבודך מצפת, א"ל הן, א"ל הרב אשכנזי יושב בצפת, א"ל הן, אז נפלו לפני רגליו ובכו וגם החכם בכה עמהם, ויאמרו לו ראה כבודך בצערנו ויאמר כן, א"ל למען ה', רחם עלינו שבני ישראל הננו וכשתלך לצפת תכף לך לפני הרב ותפול לפניו שיתקן אותנו שאין אנו יכולין עוד לסבול הצרות, ויאמר החכם כן אעשה, והשביעוהו שבועה חמורה שכל תיקון שיאמר לו הרב שיעשהו ואז לקחוהו ונתנוהו בשיירא כהרף עין ותשב רוחו אליו, וכשבא לצפת תכף בא לפני הרב והרב קדמו וא"ל בשביל השורים אתה בא אלי, ידעתי, מחר בא אצלי וכן עשה, ואמר לו הרב דע כבודך ההכרח שאמרתי לך בלכתך זה הוא שכבודך משורש נשמתם, ודע שהם פלוני בן פלוני ממקום פלוני שאל לו מה היה עונותיהם, א"ל בשביל השחתת פאת ראשם, א"ל וכי מה שייכות יש לפאה בשורים א"ל לא קרית א"ל אדוני דבר זה אינו כתוב לא בגמרא ולא במדרש, א"ל מקרא מלא הוא, א"ל פסוק זה לא יש בתורה, א"ל ר"ת לא תקיפו פאת ראשכם הוא פר, לומר כל המקיף פאת ראשו מתגלגל בפר, צריך אתה להתענות מחר ולכוין כך וכך לשם פלוני, וכן על זה הדרך כתב לו כל התקונים והסגופים שהיו צריכין לעשות עד שנתקנו אותם האנשים, ובאו לאותו החכם בחלום א"ל תנוח דעתך כאשר נחה נפשנו, מאותו היום שהתחלת לעשות התיקונים שא"ל הרב שבתיקון אחד שעשית הוציאונו מאותה העבודה קשה שראית והכניסונו לגיהנם, וכן עז"ה בכל תיקון שהיית עושה היו מוציאין אותנו מעול כבד ליותר קל ממנו, עד שהכניסונו לגן עדן.