נקמה זו לא מילה גסה
[כל האמור להלן נכתב על מנת שנזכה לראות נקמה ממלכתית ע"י צה"ל בקרוב בע"ה עוד לפני נקמת הקב"ה...]
השבוע בעת היוודע הירצחם
של שלושת הבחורים אייל גלעד ונפתלי ה' יקום דמם, סערה מדינתנו הקטנטונת בשאלות
חשובות מאין כמותן: כח ההרתעה, נקמה באויבים, ענישה קולקטיבית וכו'...
לצערנו הרב לרוב
הפוליטיקאים שלנו מקשיבים (לעת עתה) למשפטנים שנאחזים במוסר אנושי מעוות ויחסי
במקום לבדוק את דעת התורה בעניינים אלו, ולפעול על פי מוסר אלוקי מוצק ותמידי.
לתורה יש הרבה מה להגיד
בנושאים אלו, והתנ"ך מלא לרוב בסיפורים עם שאלות דומות.
אך נראה פסוק אחד מפרשת
השבוע, פסוק רלוונטי מתמיד:
במדבר (כג,כד):
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל
טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".
אור החיים הק':
המלחמות הראשונות - "כלביא
פירוש קימתו ראשונה אינו כשאר העולם שבתחילה להיותו חסר התלמדות המלחמה לא יעשה
גבורות אלא כלביא יקום ויעשה נפלאות... וכארי יתנשא... שהוא מתנשא ורם בכחו שהגם
שיעברו עליו כמה מלחמות לא מפני זה יהיו נחלשים אלא הולכים ומתגברים...".
כח ההרתעה: "עוד
ירצה שמלבד כח אשר עשה ה' בהם עוד יהיה בעיני כל האומות במדרגה גדולה לפחד מהם
כאומרו (יהושע ב') וגם נמוגו וגו', והוא אומרו כלביא יקום זה בערך גבורתו, ובערך
מה שיהיה נחשב בעיני העולם וכארי יתנשא פירוש יותר ממה שהוא יהיו מנושאים בעיני
העולם...".
אמונה בצדקת הדרך, כשהמלחמה
נחוצה אין מקום ליפי נפש...: "ודם חללים ישתה, לפי שבטבע אנושי כשירבה
להפיל חללים תיקר בעיניו נפש הנשארים, לזה אמר אוי להם לאומות כי עם אלה הדם
בעיניו כמשקה אשר ישתה ואינו נחשב בעיניהם הדם בגדר הריגה אלא בגדר שתיה".
כל אויב ישראל שהורגים
מוסיף קדושה לאומה: "ודקדק לומר ישתה, לפי מה שהקדמנו כי על ידי הריגת
עכו''ם נדבקים חלקי הקדושה[1] בעם ה' בסוד כי לחמנו הם (יד,ט)...".
כותב הספורנו: "עד יאכל
טרף. יאכלו ויבערו אותם האומות שהם טרף מעכשיו לשיניהם כאמרו כי לחמנו הם".
אולי מובן מהספורנו
שמדובר כאן על המלחמה בפלסטינים הנמצאים תחת שליטתנו 'טרפנו הם' כבר מעכשיו, אבל
זה לא מספיק, צריך לבער אותם מהמדינה לגמרי (אפשר בנחישות וברגישות יש לצה"ל
נסיון בזה לצערנו...).
אולי נלמד מאומות העולם את
המעשים החיוביים שלהם:
נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל
האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה לבריטניה ולא הצליח.
לאחר שהנסיון להכשיר את הקרקע
לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר
אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא
נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את היטלר
הדיקטטור, שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה
מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד
לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את
המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות, הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר
רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת,
לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל
אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף.
העיר שנבחרה היא קובנטרי. עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ
, חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר ותושבי העיר לא היו מתורגלים
כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי הגיעה
לצ'רצ'יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה
אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים
לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה
ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה
שהצליחה לפצח ידע רק צ'רצ'יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ'רצ'יל קיבל ידיעות מפוענחות
והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה
התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו
שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ'רצ'יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אזי אלפי
אזרחים יהרגו.
אם הוא ינחה על פינוי אזרחים,
הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים
היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע
את המלחמה !!!
צ"רצ"יל התלבט האם
לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב
ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה
לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה
מציין צ'רצ'יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
(בשעות שלפני ההפצצה החליט
צ'רצ'יל להשתכר עד איבוד הכרה. הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על
האסון שצפוי. הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע).
קובנטרי הופצצה בזמן אותו קבעו
הנאצים ללא הפרעה. היא נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי
אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת הבטיח צ'רצ'יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד
יגיע.
ידיעת הצפנים של הנאצים סייעה
רבות להכרעת המלחמה ולהבסתם.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב
והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית
שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1.העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2.הרוסים מבקשים למנוע מהצבא
הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה -
קובנטרי.
במשך 3 ימים. 13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום
וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של גיהינום. מעל 60,000
הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים,
העיר חרבה לחלוטין !
כאשר פנה מישהו לצ'רצ'יל ושאל
מדוע לקיים הפצצה על אזרחים - מאחר והמלחמה כבר הוכרעה - צ'רצ'יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה
במילה אחת - "קובנטרי".
(כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים
תאומות).
הרב מאיר כהנא הי"ד (אור הרעיון,
פרק הנקמה):
גדולה נקמה כי היא מחייה
את ה', היא מוכיחה את קיומו, היא משפילה גאים רשעים, כדי שהצדיקים והעולם ישמחו
ויכריזו (תהלים נח,יב): "אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שופטים בארץ!".
אמרו חז"ל (תנחומא, מטות
ד): "משה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות והיה מבקש מן הקב"ה על
כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר (תהלים נח,יא): 'ישמח צדיק כי חזה נקם'".
"משה מתאוה" כתוב כאן, לא רק רוצה או חפץ או מקוה, אלא מתאוה, כלומר,
תאוות הצדיק היא לראות בנקמת הרשע, כי אז רואים ש"יש אלקים שופטים
בארץ".
לעומת זאת, מי שמרפה
מנקמה באויבי ישראל, למעשה מוותר על נקמת הקב"ה, שהרי מי שקם נגד עם
ישראל, למעשה קם כנגד אלקי ישראל, בזה שהוא מראה שאינו חושש שהקב"ה יעניש
אותו.
כך אמרו חז"ל (ספרי, מטות
קנז): "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה
אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין' (במדבר לא,א-ג).
להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת
מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה אמר למשה לנקום את "נקמת בני
ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך.
עוד אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך
פד): "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' (במדבר י,לה), וכי יש שונאים
לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את
המקום".
וכן (ספרי, מטות
קנז): "אמר להם [משה]: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה
העולם, שנאמר (נחום א:ב) 'א-ל קנוא ונוקם ה''".
אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו
פ' ז): "כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, מגלגל
ומעביר ואינו משמר קינאה ונקמה כדי לעשות משפט עליהם על ישראל... כך הקב"ה
משמר נקמה בלבבו כדי לעשות משפט ברשעים".
הקב"ה אינו מוותר
על נקמתו ברשעים, על כך שקמו נגדו ונגד עמו.
אמרו חז"ל (ראש השנה
כג.): "וא"ר יוחנן, אוי להם לגוים שאין להם תקנה, שנאמר (ישעיהו ס,יז):
'תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל'. תחת
ר"ע וחבריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר (יואל ד,כא): 'ונקיתי דמם לא
נקיתי'".
ופירש רש"י שם: "אם באתי
לנקות את הגוים משאר עוונות, לא אנקה מדמם של ישראל". אין וויתור, אין שכחה
לפני כסא כבודו על רשעותו של הגוי כלפי ישראל - רק נקמה.
בתקופת בית שני קבעו
ישראל את יום י"ג באדר כיום טוב בשם "יום ניקנור".
כך אומרת הגמרא (תענית יח:):
"מאי ניקנור... ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על
יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי, וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי
ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר
בגאוה, וידים שהיו מניפות על ירושלים - תיעשה בהם נקמה". יום ניקנור, יום
נקמה, יום טוב להנציח את הנקמה, כדי לזכור את החירוף ואת הגידוף נגד ה' ונגד עירו,
וכדי לזכור את הנצחון, כשהצליחו למגר את השונא ולתלות את בהונות ידיו ורגליו בשערי
ירושלים, כך שכל העם, אנשים, נשים וטף, יראום וידעו כי "אך פרי לצדיק, אך
אלקים שופטים בארץ".
הגאולה תבוא בעקבות רצון ה' לנקום את
נקמתו, שזאת תהיה קידוש שמו הגדול והנורא.
כך נאמר (דברים לב,לד –
לה,לז מא-מג): "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט
רגלם, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו... ואמר אי אלקימו צור חָסָיוּ בו... אשיב
נקם לצרי ולמשנאי אשלם, אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר, מדם חלל ושביה, מראש פרעות
אויב, הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".
הרב קוק (שמונה קבצים,
ג,קמט): "תבא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה
פנימית, אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על
טמטום חושיו הרוחניים, אל אלהיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח
מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס,
ותשובה מלאה תתלקח בכל גבורת הוד רעמה".
נסיים במילותיה האחרונות של הקדושה סוליקא (סול חגואל) למעניה: "אל תעכבו אותי - עירפו את ראשי במכה אחת - כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי".
נסיים במילותיה האחרונות של הקדושה סוליקא (סול חגואל) למעניה: "אל תעכבו אותי - עירפו את ראשי במכה אחת - כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!