Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 14 ביולי 2016

פרשת בלק - הנבואה בדורנו

הנבואה בדורנו


במדבר (כג,כג-כד): "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".
בפס' כד' מדובר על הגאולה, ובפס' כג' כתוב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל".
פירוש הדבר שבתקופה שלפני הגאולה תחזור הנבואה לעמ"י!!!
הרמב"ם (באיגרת תימן) כותב שתחזור הנבואה בתאריך שעבר כבר לפני 800 שנה... ועדיין לא היינו ראויים אבל היו כמה צדיקים בתקופה הזאת שהיו ראויים וקיבלו מזה קצת: הרוקח, הרמב"ן, הראב"ד, ר' יהודה החסיד...
מהרח"ו (שערי קדושה ח"ג שער ו-ז): "ואל זה כוונו רז"ל כי אחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוח הקדש... והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקדש בזמנינו זה והיו מגידים עתידות".
רמח"ל (דרך השם ח"ג פ"ג אות ג): "מדרגות על מדרגות נמצאו בדבר, בין בעניין כוח השפע הנשפע, בין בזמן השפעו, בין בדרך הגיעו אל האדם, ובמהות הדברים המתגלים ונודעים לו על ידי זה. אמנם בכולם תהיה ההשפעה בדרך שירגיש בה המושפע בבירור".
ר' נחמן (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ח): "צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג אמיתי להתקרב אליו, כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחי' רוח נבואה. וגם עכשיו שבטלה הנבואה, אעפ"כ בהכרח שיהיה להמנהיג, בחי' (במדבר יד) רוח אחרת, מה שאין נמצא בשאר ההמון, שעי"ז זכה להיות מנהיג... וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג, הוא בחי' רוח הקודש, רוח נבואה... אעפ"י שאינו רוה"ק ממש לידע עתידות, אעפ"כ הוא בבחי' רוח הקודש, רוח נבואה".
מהרח"ו (הקדמה לעץ חיים): "(האר"י ז"ל) היה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה. וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם, ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב... והיה יודע כמה טעויות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנורים. והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו... ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד".
רמח"ל (אגרות הרמח"ל – אגרת טו): "ביום ראש חודש סיון ה'תפ"ז, בהיותי מייחד יחוד אחד, נרדמתי. ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתא רזין טמירין דמלכא קדישה (=ירדתי לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש). ומיד עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר... וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גילה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי ייחודים פרטיים לכוון בכל יום, ואז יבוא... ואחר כך כמשלוש חודשים נתן לי תיקונים פרטיים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו זכור לטוב... ואחר כך בא אליהו ואמר סודות מה שאמר, והוא אמר שעתה יבוא מט"ט שרא רבה (המלאך מטטרו"ן). ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים כל אחד בפני עצמו".

נבואה לכל יהודי:
תיקונים חדשים לרמח"ל (תיקון כב) – כל אחד מישראל יכול להמשיך על עצמו נבואה!
הכשרת האברכים (מאמר הנבואה): "תכלית רצונו ית' בישראל הוא שיהיו כולם נביאים[1], כמו שאיתא בבמדבר רבה (בהעלותך טו') אמר הקב"ה בעוה"ז נתנבאו יחידים ולעוה"ב כל ישראל נעשים נביאים, שנאמר 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם' (יואל ג,א), וגם עתה בזמן הזה, אף מי שלא יזכה שידבר ה' על ידו בנבואה, בעבודת הנבואה כל אחד יעבוד, ואורו ית' וקדושתו יתייחדו בחדרי לב כולם אף בחורי גופם... ובכלל לא הסתפקו הנביאים לתקן את העם שלא יגנבו רק לעשותם עם ה' עם נביאים שאפו, משה רבינו אמר מי יתן כל עם ה' נביאים, ודורו נקרא דור דעה".

למה לגויים אין נביאים?
מדרש (במדבר רבה כ,א): "'וירא בלק בן צפור', זה שאמר הכתוב: 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט' (דברים לב,ד), לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ וכן עשה לנבוכדנצר, זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף ואמר 'אעלה על במתי עב' (ישעיה יד,יד), נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו ונתן להמן עושר ולקח אומה שלימה לטובחה, כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו האומות, כיוצא בה העמיד משה לישראל ובלעם לאומות העולם.
ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם - נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות, שנאמר 'ואתה בן אדם צופה נתתיך' וגו' (יחזקאל ג,יז), ונביא שעמד מן הגוים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם, ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ירמיה אומר: 'לבי למואב כחלילים יהמה' (ירמיה מח,לו), וכן יחזקאל: 'בן אדם שא על צור קינה' (יחזקאל כז,ב), וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חינם על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סילק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם וראה מה עשה".
אי אפשר לתת פצצת אטום לאדם שכל עולמו זה הרס וחורבן, כי הוא ישתמש בזה לרעה. אומה שכל כולה רחמים, כל נשק שתיתן לה יוסיף לבניינו של עולם, אבל אומה שיסודה רע, שכל עניינה בעולם זה הרוע, כשנותנים לה כוח ביד היא מנצלת אותו לרעה וגורמת הרס וחורבן. הקב"ה נתן לאומות העולם עוצמה אדירה, נביא הנפגש עם דבר ה', ומה עשה הגוי הרשע הזה? ביקש לעקור אומה שלימה על לא דבר, ללא סיבה.
הכישרון של הצדיקים הוא למצוא את השעות הרבות שבהן הקב"ה משפיע טוב על ברואיו ולברך, כי זה באמת רצון ה' – "וירא בלעם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד,א).

הנבואה בדורנו:
הרב קוק (קובץ ד,יז. אוה"ק א' עמ' קנ"ז חכמת הקודש קל"ח): "ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול אדני קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ד' שלחני ולא נגלה אלי דבר אדני. ואשמע קול נשמתי הומה, ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים, רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גִבורים, מלאי עזוז וקודש, הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמתה יגידו, יספרו איך נגלה להם דבר ה', לא ישקרו ולא יחניפו, את רוחם באמונה יוציאו. ורוח אמונים, יקר מחרוץ, ירומם עם, וישראל יעמוד על רגליו... ואם המורשה, בלבושיה הרבים, לא גלתה הוד יופיה, תבוא רוח הנבואה, ובראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה, בשפה ברורה, וברור השפה יכה גלים, עז יתן לנדכאים".
וכן (אורות הקודש עמוד שנ"ה): "באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רופאך...".
הרב הנזיר ('קול הנבואה' עמ' ה'): "דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו. בתחיית ישראל המדינית בארץ קדשו. ישוב בו רוחו. מקור מחצב נשמתו, רוח הנבואה".
הרב קוק:
"ודור יקום וחי,
ישיר ליופי וחיים,
ועדנה בלי די,
יינק מטל שמים".




[1] אוה"ק (פירוש כ' על 'אם בחקתי תלכו'): "אמרו חז''ל (ילקוט תהלים תתל''א) כי כשברא ה' אדם הראשון בעולם הזה לא בראו לשבת בעולם הזה לעולמי עד כשלא יחטא, שאם כן אדרבה ירידה היא לו ושפלות, כי תכלית המקווה היא בעולם העליון ששמה יקצור אשר זרע, אלא היתה הכוונה כי עלה יעלה לשמים ולאוצרות החיים בעת אשר יחפוץ, ויהיה כמי שדר בבית ועליה על גבה, וכשירצה לעלות ולהשתעשע יעלה, כמו שמצינו (מ''ב ב') שעלה אליהו בסערה השמימה...".