Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 5 בפברואר 2015

פרשת יתרו - התורה משביתה את היצר הרע!!!

התורה משביתה את היצר הרע!!!


ע"ז (ה.): "תניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר (תהלים פב,ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם...".

במעמד הר סיני שרתה השכינה ברמה כ"כ גבוהה ופסק מעם ישראל יצר הרע ונהיו כמלאכים!

ברכות (כב.): "תניא (דברים ד,ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע".
ככל שתלמד ברמה שיותר קרובה למעמד הר סיני ככה מה שהיה בהר סיני יתקיים בך! ירד ממך היצר הרע, ותיעשה מרכבה לשכינה!

ירושלמי (חגיגה עז:): "אמר רבי אלעזר לרבי יהושע: עד שהם עוסקים בשלהם, נעסוק אנו בשלנו, וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה: "רבותיי, מה באתם לשרוף את ביתי עלי?!" אמרו לו: "חס ושלום, אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני".

סוכה (כח.): "תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון... גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים...מעשה מרכבה...הויות דאביי ורבא... וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף[1]".

חגיגה (יד:): "פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן ואמרו שירה".

זוה"ק (ח"ב יד.): מסופר על רשב"י ותלמידיו שישבו ועסקו בתורה ומסביבם עיגול אש![2]

רבינו תם כותב בתשובה (שבלי הלקט סימן כח): "שמעתי מאבי מורי ששמע מרבותיו גאוני לותיר שכאשר חיבר רבי אלעזר הקליר פיוטו אודות מלאכי מרכבה ליהטה האש סביביו".

הרבי מקמארנא (היכל הברכה ואתחנן): "העידו על מרן הקדוש הבעש"ט כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים היה אש מלהטת סביבותיהם, ומתקבצין מלאכי השרת, והיו שומעין הקולות והברקים ואמירת אנכי ה' אלוקיך מפי ה' יתברך, וזה ידוע ומפורסם הרבה".

כותב הרמב"ם (איסורי ביאה): "אין מחשבת חטא מתגברת אלא בלב פנוי מן התורה".

כי כשהלב מלא בדברי תורה יש לך מעמד הר סיני קטן בלב והיצר הרע בורח!

קידושין (ל:): "הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר (בראשית ד,ז) הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו... תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג,כט) הלא כה דברי כאש נאם ה'...".

ר' נחמן (לקוטי עצות עח): "לפעמים בוער האדם אל תאוות עולם הזה כל כך, עד שהיה אפשר לשרוף כל הגוף חס-ושלום מעוצם תבערת אש התאוות, אבל כשלומד תורה מגנת עליו ומצלת אותו ומכבה האש הבוער בו[3] ויכול לחיות. נמצא שעיקר החיות על-ידי התורה".

נסיים בתפילה שהקב"ה יזכה אותנו ללמוד מתורתו הקדושה באימה וביראה, ויבטל מעלינו את כל הקליפות, ויעזרנו על דבר כבוד שמו!




[1] מספרים שחסיד ומתנגד ששמעו את הסיפור הזה, החסיד כולו נשרף מהתלהבות על הקדושה שהיתה שם, והמתנגד מתחיל להתפלפל האם הוא היה חייב לשלם לבעל העוף...

[2] "רבי חייא רבא הוה אזיל לגבי מאריהון דמתניתא למילף מנייהו, אזיל לגבי דרבי שמעון בן יוחאי, וחמא פרגוד חד דהוה פסיק בביתא, תוה רבי חייא, אמר אשמע מלה מפומיה מהכא, שמע דהוה אמר (שם ח יד) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים, כל כסופא דכסיפו ישראל (מקמיה) מקודשא בריך הוא הוא. דאמר רבי שמעון, תאותם של ישראל שיהיה הקדוש ברוך הוא לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי או כעופר האילים, מאי טעמא, אמר רבי שמעון, אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האילים, בזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו, כך אמרו ישראל, רבונו של עולם אם אנו גורמים שתסתלק מבינינו, יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האילים, שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח, הדא הוא דכתיב (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, דבר אחר, הצבי כשהוא ישן, הוא ישן בעין אחת, והאחרת הוא נעור, כך אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא עשה כמו הצבי, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. שמע רבי חייא ואמר, אי, עלאין (פסקין) עסקין בביתא, ואנא יתיב אבראי, בכה, שמע רבי שמעון ואמר, ודאי שכינתא לברא, מאן יפוק, אמר רבי אלעזר בריה, אי אנא קלינא (כחולא) לא קלינא, דהא שכינתא ברא מננא, ליעול שכינתא ותיהוי אשתא שלימתא. שמע קלא דאמר עד לא סמכין אסתמכו, ותרעין לא אתתקנו, ומזוטרי (נ"א ומטוטרי) דבוסמיא דעדן דכען הוא, לא נפיק רבי אלעזר. יתיב רבי חייא בכה ואתגנח, פתח ואמר (שיר ב יז) סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים, אתפתח תרעא דפרגודא, ולא עייל רבי חייא, זקיף רבי שמעון עינוי ואמר שמע מינה אתיהיב רשותא למאן דאיהו אבראי, ואנן לגו, קם רבי שמעון, אזל אשא מדוכתיה עד דוכתא דרבי חייא, אמר רבי שמעון קוזטיפא דנהורא דקליטרא (ס"א דקלדיטא) לבר, ואנא הכא לגו, אתאלם פומיה דרבי חייא. כיון דעאל לגו מאיך עינוי ולא זקיף רישיה, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, קום אעבר ידך אפומיה, דלא ידע בהאי דלא רגיל ביה, קם רבי אלעזר אעבר ידיה אפומיה דרבי חייא. פתח פומיה רבי חייא ואמר, חמא עינא מה דלא חמינא, אזדקף דלא חשיבנא, טב למימת באשא דדהבא טבא דליק, באתר דשביבין זרקין לכל עיבר. וכל שביבא ושביבא סליק לתלת מאה ושבעין רתיכין, וכל רתיכא אתפרש לאלף אלפין ורבוא רבוון, עד דמטו לעתיק יומין דיתיב על כרסייא, וכרסייא מזדעזעא מניה למאתן ושתין עלמין, עד דמטא לאתר עדונא דצדיקיא, עד דאשתמע בכל רקיעין. וכל עלאין ותתאין, וכלהו בזמנא חדא תווהין ואמרין, הדין הוא רבי שמעון בן יוחאי דהוא מרעיש כלא, מאן יכיל למיקם קמיה, דין הוא רבי שמעון בן יוחאי דבשעתא דפתח פומיה למשרי למלעי באורייתא, צייתין לקליה כל כרסוון, וכל רקיעין, וכל רתיכין, וכל אינון דמשבחי למריהון, לית דפתחין ולית דמסיימין, כלהו משתככין, עד דלא אשתמע (נ"א דלשתמע) בכל רקיעיא דלעילא ותתא פטרא. כד מסיים רבי שמעון למלעי באורייתא, מאן חמי שירין, מאן חמי חדותא דמשבחין למריהון, מאן חמי קלין דאזלין בכלהו רקיעין, אתיין כלהו בגיניה דרבי שמעון, וכרעין וסגדין קמי דמריהון, סלקין ריחין דבוסמין דעדן עד עתיק יומין, וכל האי בגיניה דרבי שמעון".

[3] אין מים אלא תורה! תכבה את אש התאוות עם המים של התורה!!!